משנה ד: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ, וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לָךְ, הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ חִכּוּרְךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ, לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים:
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בחכירות, וְלֹא רָצָה החוכר לְנַכֵּשׁ את העשבים הרעים, וְאָמַר לוֹ לבעל הקרקע, מָה אִכְפַּת לָךְ שאיני מנכש, הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ חִכּוּרְךָ – את כמות התבואה שהתחייבתי לך, ואם מחמת העשבים הרעים תתמעט התבואה, יתמעט רק חלקי ולא חלקך, מכל מקום אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל בעל הקרקע לוֹמַר לוֹ, לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים.
