משנה ב: הַמִּלּוּאִים הָיוּ בָאִים כְּמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה, חַלּוֹת וּרְקִיקִים וּרְבוּכָה. הַנְּזִירוּת הָיְתָה בָאָה שְׁתֵּי יָדוֹת בְּמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה, חַלּוֹת וּרְקִיקִים, וְאֵין בָּהּ רְבוּכָה, נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה קַבִּים יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וַעֲדוּיָן. וּמִכֻּלָּן הָיָה נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז), וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַה'. אֶחָד, שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס. מִכָּל קָרְבָּן, שֶׁיְּהוּ כָל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִין, וְשֶׁלֹּא יִטּוֹל מִקָּרְבָּן לַחֲבֵרוֹ. לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים:
משנה ב: הַמִּלּוּאִים – החלות שהובאו כאשר נתחנכו אהרן ובניו לכהונה, שנאמר בהם (ויקרא ח כו) 'וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד וַיָּשֶׂם עַל הַחֲלָבִים וְעַל שׁוֹק הַיָּמִין', הָיוּ בָאִים שלשה מינים, כְּמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה, חַלּוֹת וּרְקִיקִים וּרְבוּכָה, ומה שנאמר 'חלת מצה' היינו חלות, ומה שנאמר 'חלת לחם שמן' היינו רבוכה, 'ורקיק אחד' אלו רקיקים.
הַנְּזִירוּת – הלחמים שצריך הנזיר להביא, שנאמר (במדבר ו טו) 'וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם', הָיְתָה בָאָה שְׁתֵּי יָדוֹת בְּמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה – בשני חלקים [מתוך שלשה] היתה דומה למיני מצה שבקרבן תודה, שהיו בה חַלּוֹת וּרְקִיקִים, וְאֵין בָּהּ רְבוּכָה, וכיון שלחמי המצה של תודה הם חמשה עשר קבין, כפי שהתבאר במשנה הקודמת, ולחמי המצה של הנזיר הם שני שליש, שהרי יש בהם רק חלות ורקיקין ללא רבוכה, נִמְצְאוּ בלחמי הנזיר עֲשָׂרָה קַבִּים יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, שֶׁהֵן במידה מדברית שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וַעֲדוּיָן – ומעט יותר, וכפי שהתבאר במשנה הקודמת שכל עשר חלות היו שלשה עשרונות ושליש, ואם כן עשרים חלות הן ששה עשרונות ושני שליש.
עתה חוזרת המשנה לדין לחמי תודה שהוזכרו במשנה הקודמת: וּמִכֻּלָּן – מכל ארבעה מיני הלחמים שבתודה, שהיו באים עשרה עשרה מכל מין ומין, הָיָה הכהן נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז יד) 'וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַה', לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה' ממשיכה המשנה ודורשת דינים נוספים הנלמדים מפסוק זה: 'אֶחָד', שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס – חתיכה פרוסה, אלא יטול לחם שלם. 'מִכָּל קָרְבָּן', שֶׁיְּהוּ כָל הַקָּרְבָּנוֹת – כל מיני הלחמים שָׁוִין, עשרה מכל מין ומין. וְכן יש ללמוד מלשון זו שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִקָּרְבָּן לַחֲבֵרוֹ, כגון שיטול שני רקיקין ולא יטול כלום מהרבוכה, אלא צריך ליטול אחד מכל מין. 'לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה', אותו אחד מכל מין, וְהַשְּׁאָר – תשעת הלחמים שנשארו מכל מין ומין נֶאֱכָל לַבְּעָלִים:
