ידוע, כי במלכותא דארעא, האוכלים בשולחן המלך היא המדרגה הגדולה, ונכבד מכל כבוד הסגנים והפחות. ולא מחמת רוב מגדים ויין מלכות רב, רק העיקר ראות פני המלך ולהסתופף בצילו. וזה – למשכילים ויודעי מדע האמיתיים. אבל הכפרי, אם יגיע למדרגה זו, אזי להתענג במאכלים של המלך יותר נחשב לו מראות פני המלך. ויותר יחפוץ שיתנו לו המעדנים אל ביתו, כי לא יהנה חיכו כל כך בעוד הוא יושב לפני המלך, מפני פחד הדר גאונו. ואינו מכיר יקר הסתכלות במלך, שירצה לקבל אימתו תמורתו.
כן בעולם הבא, העיקר הוא לחזות בנועם ה'. והרוצה לקבל שכרו בעולם הזה, הוא ככפרי החפץ בפרס המלך לביתו, ומואס בראיית פני המלך, אשר אחת דתו להמית, על עזבו המלך, ובחר רק בפת בגו ויין משתייו, וחיך אוכל יטעם לו. (רוח חיים, א, ג)
