ידוע, כי עבדי המלך, כל הקרוב יותר למלך, נוטל שכר הרבה יותר מהעבד אשר איננו ממקורביו ורואי פני המלך. אבל זהו רק כשהיה גם מקודם שר גדול ונכבד, ועל ידי יתרון חכמתו או מלאכתו עלה מעלה, עד שזכה להיות מבני פלטרין של מלך. אבל מי שהיה מרחם אמו מהפחותים ועובדי האדמה, ופתאום מצא חן בעיני המלך, וגידלו ונישאו מעל כל השרים, להיות מהיושבים ראשונה עמו במלאכתו, אין מקום כלל שישיאו זדון ליבו לבקש עוד שכר מאת מלך, חלף עבודתו. מאחר שמה שחננו המלך להיות מעבדיו העומדים לפניו, הוא די שכר לפניו, אשר אין למעלה ממנו.
כן אנחנו, בני אדם השפלים ונבזים מצד החומר, אשר בזה אנחנו שוים ליושבי כנען הקדמונים, והעלה אותנו למדרגה גדולה לשמש ולעמוד לפניו, אשר זהו המעלה הגדולה ודי שכר, ואיך נרהיב לבקש עוד שכר על עבודתינו לקב"ה. (רוח חיים, א, ג)
