משנה ב: אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִבֵּית הָאִילָן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נָרָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה זוֹרְעָהּ קֹדֶם לַפֶּסַח שִׁבְעִים יוֹם, וְהִיא עוֹשָׂה סֹלֶת מְרֻבָּה. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק, הַגִּזְבָּר מַכְנִיס אֶת יָדוֹ לְתוֹכָהּ. עָלָה בָהּ אָבָק, פְּסוּלָה, עַד שֶׁיְּנִיפֶנָּה. וְאִם הִתְלִיעָה, פְּסוּלָה:
משנה ב: אֵין מְבִיאִין את התבואה לצורך המנחות, לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים – לא משדה שיש צורך לזבלה כדי שתצמיח פירות טובים, כיון שיתכן שלא זיבלוה כראוי, ועוד, שהזבל נותן טעם רע בתבואה, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים – לא מארץ יבישה וצמאה למים, כיון שהתבואה הצומחת בה כחושה, וְלֹא מִבֵּית הָאִילָן – שדה שגדלים בה אילנות, כיון שהאילנות יונקים כח רב מהאדמה, והתבואה הצומחת שם כחושה. וְאִם הֵבִיא מנחות מתבואה הגדלה מקומות אלו, כָּשֵׁר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה – כיצד מצמיחים את התבואה למנחות באופן שתהיה משובחת ביותר, נָרָהּ – חורש את כולה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, כדי שלא יעלו בה צמחים מאליהם ויכחישו את כוחה, ובאותה שנה זורע רק מחצית מהשדה, ומשאיר את החצי השני חרוש ללא זריעה, וּבַשנה השְּׁנִיָּה זוֹרְעָהּ – זורע את החצי השני, שלא נזרע בשנה הראשונה, קֹדֶם לַפֶּסַח שִׁבְעִים יוֹם, וְהִיא עוֹשָׂה סֹלֶת מְרֻבָּה, וכך בכל שנה ושנה זורע רק את החצי שלא זרע בשנה הקודמת. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק את הסולת הבאה למנחות, אם היא מנופה כל צרכה, הַגִּזְבָּר מַכְנִיס אֶת יָדוֹ לְתוֹכָהּ, אם עָלָה בָהּ אָבָק – קמח דק, שהוא החלק הגרוע, הרי היא פְּסוּלָה, עַד שֶׁיְּנִיפֶנָּה, ותישאר רק הסולת. וְאִם הִתְלִיעָה רוב הסולת או החיטה, פְּסוּלָה:
