משנה ט: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת, לֹא יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְאֵין לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְיֶשׁ לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה:
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת, והיינו פחות משבע שנים, לֹא יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, כיון שהפשתן מחליש מאד את הקרקע, ושורשיו נשארים בקרקע עד שבע שנים, וְאֵין לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה, כלומר, אם היה ברקע מין עץ ששמו 'שקמה', שהדרך היא לכרות את ענפיו ולהשתמש בהם כקורות לבניה, והם חוזרים וגדלים במשך שבע שנים לכפי שהיו בתחילה, אם קיבל את הקרקע לפחות משבע שנים אינו רשאי לכורתם, כיון שלא יוכל להחזירם כפי שהיו בשעה שקיבלם. אבל אם קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים, בשָׁנָה רִאשׁוֹנָה יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְיֶשׁ לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה, כיון שעד שיעברו שבע שנים לא ישארו שורשי הפשתן, ויחזרו ענפי השקמה לכפי שהיו בתחילה, אבל בשנים הבאות לא יזרענה פשתן, ולא יקצוץ את קורות השקמה.
