האדם, מחמת היותו עתה בזה העולם השפל, אינו רואה ומשיג הבנין או ההריסה חס ושלום הנעשה למעלה, בעולמות, מכל דבור ודבור שלו. ויכול להעלות על דעתו ח"ו לומר, במה נחשב דבור ושיחה קלה, שתפעול שום פעולה וענין בעולם. אבל ידע נאמנה, שכל דבור ושיחה קלה שלו, לכל אשר יבטא בשפתיו, אינו הולך לבטלה ח"ו, שככל היוצא מפיו יעשה למעלה, ומעורר כח עליון, בדבור טוב מוסיף כח בכחות הקדושים.
וכן מבואר במקומות רבות, שמכל דבור וקול והבל של תורה או תפילה, נבראים כמה מלאכים קדושים. ובהיפך, בדבור אשר לא טוב ח"ו, הוא בונה רקיעים ועולמות של שוא רחמנא ליצלן, וגורם ח"ו הריסת וחורבן העולמות, סדרי המרכבה הקדושה, הנוגעים לשורש הדבור.
ואוי להם לבריות, שרואות ואינן יודעות מה הם רואות, כי אין לך דבור שאין לו מקום. זהו שנאמר "ומגיד לאדם מה שיחו", רצונו לומר, שבעת עמוד האדם לתת דין וחשבון לפניו יתברך, אז הוא יתברך מגיד לו הסוד, מה שגרם שיחו למעלה, בעולמות העליונים. (נפש החיים, א, יג)
