(א) וַיֹּ֨סֶף֙ אַף־ה֔' לַֽחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה׃ (ב) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב ׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם׃ (ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף ה֩' אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם ׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַֽאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (ד) וַיֶּֽחֱזַ֤ק דְּבַר־הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֤י הַחַ֨יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶת־הָעָ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(פרק כד) בפרשיות אלו יסופר על ספירת עם ישראל על ידי דוד המלך, המגיפה שנהיתה בעם בעקבות כך, ועצירת המגיפה על ידי שדוד המלך בנה מזבח והקריב קרבנות, כאשר מקום הקרבת הקרבנות היה בהר הבית, אשר נבחר לצורך בניית בית המקדש:
(א) וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, על כך שמרדו במלכות בית דוד ללכת אחרי שבע בן בכרי, וַיָּסֶת השטן אֶת דָּוִד בָּהֶם, שהתחיל לחשוד בהם שלא יהיו נאמנים לו בשעת הצורך, לֵאמֹר, לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה, כדי לדעת מספר כל שבט, כדי שיוכל ליטול מהם חיילים לצבא כפי רצונו, ולא יוכלו להשתמט ביום קרב. ואמנם אנשי יהודה היו נאמנים לו, אך עיקר כוונתו היתה למנות את ישראל. והיה ראוי שדוד בצדקותו לא יתפתה לעשות כן, שהרי אסרה התורה למנות את ישראל, אך בגלל חרון אף ה' שהיה על ישראל, לא העיר ה' את לב דוד להמנע מכך.
(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ, שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, וּפִקְדוּ אֶת הָעָם לדעת את מספרו הכולל של כל העם, וְיָדַעְתִּי גם אֵת מִסְפַּר הָעָם לפרטיו, כמה מונה כל שבט ושבט.
(ג) וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ, וְיוֹסֵף ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים, וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת, והרי המנין מזיק לריבוי, כי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה, והרי אין לך לחשוש שלא יהיו נאמנים לך, כי כולם עבדיך ואתה מלכם.
(ד) וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל לעשות כן, וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל.
