משנה ד: מְעָרְבִין נִסְכֵּי אֵילִים בְּנִסְכֵּי פָרִים, נִסְכֵּי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵּי כְבָשִׂים, שֶׁל יָחִיד בְּשֶׁל צִבּוּר, שֶׁל יוֹם בְּשֶׁל אֶמֶשׁ, אֲבָל אֵין מְעָרְבִין נִסְכֵּי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵּי פָרִים וְאֵילִים. וְאִם בְּלָלָן אֵלּוּ בִפְנֵי עַצְמָן וְאֵלּוּ בִפְנֵי עַצְמָן וְנִתְעָרְבוּ, כְּשֵׁרִין. אִם עַד שֶׁלֹּא בָלַל, פָּסוּל. הַכֶּבֶשׁ הַבָּא עִם הָעֹמֶר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָתוֹ כְפוּלָה, לֹא הָיוּ נְסָכָיו כְּפוּלִין:
משנה ד: כפי שהתבאר לעיל, יש לכל קרבן שיעור מסוים של שמן הבא עם מנחתו, משנתנו מבארת באילו אופנים מותר לערב נסכים של כמה קרבנות יחד: מְעָרְבִין – מותר לערב נִסְכֵּי אֵילִים בְּנִסְכֵּי פָרִים, שבלילת שניהם היא שני לוגים שמן לעשרון סולת, או נִסְכֵּי כְבָשִׂים שבלילתם היא שלשה לוגין לעשרון בְּנִסְכֵּי כְבָשִׂים אחרים, וכן נסכים שֶׁל יָחִיד בְּנסכים שֶׁל צִבּוּר, או נסכים שֶׁל קרבן הקרב היוֹם בְּנסכים שֶׁל קרבן שהוקרב אֶמֶשׁ [שהרי אין חיוב להביא את הנסכים באותו יום של הקרבת הקרבן], כיון שבכל האופנים הללו הבלילות שלהם דומה זו לזו, שיש אותה כמות של שמן ביחס לסולת הנבללת. אֲבָל אֵין מְעָרְבִין נִסְכֵּי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵּי פָרִים וְאֵילִים, כיון שאין בלילתן שוה, שהרי בנסכים של פר ואיל יש רק שני לוגין לעשרון, ואילו בנסכי הכבשים יש שלשה לוגין לעשרון, ונמצא שנסכי הפר או האיל יבשים לעומת נסכי הכבשים, ואם יערבו אותם יחד, יבלעו זה מזה, ולא ישתמר היחס הנצרך בין השמן לסולת. וְאִם בְּלָלָן אֵלּוּ בִפְנֵי עַצְמָן וְאֵלּוּ בִפְנֵי עַצְמָן, וְנִתְעָרְבוּ, כְּשֵׁרִין. אך אִם התערבו עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]בָלַל, פָּסוּל. הַכֶּבֶשׁ הַבָּא עִם קרבן הָעֹמֶר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָתוֹ כְפוּלָה, שמביא שני עשרונים, לֹא הָיוּ נְסָכָיו כְּפוּלִין, אלא מביא רק שלשה לוגי שמן.
