משנה ג: הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשְּׁלשׁ רוּחוֹתָיו וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.
משנתנו עוסקת בשני בני אדם שיש להם שדות סמוכים, ובניית גדר של השדה האחת מועילה גם לשדה השניה, כיצד הדין באופן שהאחד נהנה מהגדר שבנה חבירו.
הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשְּׁלשׁ רוּחוֹתָיו – אדם שיש לו שדה אחת, ולחבירו יש שלש שדות משלשת הצדדים שלו, וּבעל שלש השדות גָדַר אֶת השדה הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת השדה הַשְּׁנִיָּה וְאֶת השדה הַשְּׁלִישִׁית, ונמצא שבעל השדה היחידה מוקף כעת בגדר משלשה צדדים, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ להשתתף בהוצאות של בעל שלש השדות, כיון שאין לו הנאה מגדירות אלו, כל זמן ששדהו פתוחה בצד הרביעי. אבל אם הקיפו מארבעת צדדיו בגדר, או שהמוקף עצמו בנה את הגדר הרביעית, סובר תנא קמא שעליו לשלם לו חצי ממחיר הגדר הזולה ביותר, אך לא חצי מהוצאותיו כשבנה גדר יקרה יותר, כיון שיכול לומר שהוא אינו צריך גדר יקרה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הרוח הָרְבִיעִית של השדה האמצעית, בין אם בעל שלש השדות בנה את הגדר הרביעית [וכגון שהיתה לו שדה גם ברוח זו] ובין אם בעל השדה האחת גדר את הצד הרביעי של שדהו, כיון שעתה שדהו מוקפת מארבעת צדדיה, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל, ועליו לשלם לחבירו חצי מהוצאותיו [ובזה חולק רבי יוסי על תנא קמא, שאין די בתשלום חצי מדמי גדר זולה, אלא משלם לו חצי מהוצאותיו, אף שבנה גדר יקרה יותר].
