משנה ה: כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לְחָצֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שָׁעַר. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה, וּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה. כַּמָּה יְהֵא בָעִיר, וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה, הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד.
משנתנו ממשיכה לעסוק בדין שותפים בחצר:
כּוֹפִין אוֹתוֹ – בני החצר יכולים לחייב כל אחד מהשותפים בחצר לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר לשומר הפתח, שיוכל לשבת בַּצֵּל ולהרחיק את בני רשות הרבים מלהסתכל לתוך החצר, וְדֶלֶת לְשער החָצֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת – נצרכות לְבֵית שָׁעַר, אלא רק אותן הסמוכות לרשות הרבים [אך תנא קמא סובר שאף חצרות המרוחקות מרשות הרבים, כיון שקורה לפעמים שיש עוברים ושבים רבים הנדחקים מרשות הרבים גם למקומות אלו, יש צורך בבניית בית שער].
כּוֹפִין אוֹתוֹ – בני העיר כופים כל אחד מתושבי העיר לִבְנוֹת לָעִיר – להשתתף בבניית חוֹמָה, וּדְלָתַיִם – שערים וּבְרִיחַ – מנעולים לשערי העיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה, אלא רק עיר הסמוכה לגבול האויב נצרכת לבניית חומה [ותנא קמא סובר שכל עיר זקוקה לחומה, כיון שלפעמים פולשים חיילי האויב לעומק המדינה, גם במקומות שאינם סמוכים לגבול].
כַּמָּה זמן יְהֵא האדם דר בָעִיר, וִיהֵא נחשב כְאַנְשֵׁי הָעִיר, לחייבו להשתתף בהוצאות אלו, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, ואפילו שרק שכר שם דירה לאותו זמן. אבל אם קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה, הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד.
