כח וְהָֽיְתָ֤ה לָהֶם֙ לְֽנַחֲלָ֔ה אֲנִ֖י נַֽחֲלָתָ֑ם וַֽאֲחֻזָּ֗ה לֹֽא־תִתְּנ֤וּ לָהֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אֲנִ֖י אֲחֻזָּתָֽם׃ כט הַמִּנְחָה֙ וְהַֽחַטָּ֣את וְהָֽאָשָׁ֔ם הֵ֖מָּה יֹֽאכְל֑וּם וְכָל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לָהֶ֥ם יִֽהְיֶֽה׃ ל וְרֵאשִׁית֩ כָּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכָל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּֽהֲנִ֖ים יִֽהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ׃ לא כָּל־נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה מִן־הָע֖וֹף וּמִן־הַבְּהֵמָ֑ה לֹ֥א יֹֽאכְל֖וּ הַכֹּֽהֲנִֽים׃
֍ ֍ ֍
(כח) וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה – הקרבנות המוזכרים בפסוק הבא יהיו נחלתם של הכהנים, אֲנִי נַחֲלָתָם של הכהנים, ולכן, וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, בשונה מהלויים שעתידים לקבל חלק בארץ לעתיד לבא, הכהנים לא יקבלו, כי אֲנִי אֲחֻזָּתָם.
(כט) הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם יהיו נחלתם של הכהנים, כי הֵמָּה יֹאכְלוּם. וְכָל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, שיחרים אדם מנכסיו, לָהֶם יִהְיֶה, וזו תהיה אחוזתם.
(ל) וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל, והיינו ראשית הגז, וביכורים, וְכָל תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם, והיינו תרומה ותרומת מעשר, ושאר מתנות כהונה, לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה. וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם, שזו ה'חלה' שמפרישים מהעיסה, תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן, ועל ידי זה יתברך הנותן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ.
(לא) כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה, מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה, לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים, כי אף על פי שהותר להם לאכול את עופות הקרבנות, הגם שאינם נשחטים בדרך הרגילה, אלא במליקה מן העורף, זהו רק בקרבנות, אך בעופות חולין נחשבת המליקה כנבילה, ולכן מוזהרים הכהנים בפירוש שלא לאכול 'נבילה', והיינו עוף חולין שנמלק. וכן דבר שנראה כטריפה, והיינו בהמה המסוכנת למות, אף שאינה טריפה ממש, יזהרו הכהנים ויקפידו שלא לאכול ממנה, מחמת מעלתם וקדושתם.
