פרק מה א וּבְהַפִּֽילְכֶ֨ם אֶת־הָאָ֜רֶץ בְּנַֽחֲלָ֗ה תָּרִימוּ֩ תְרוּמָ֨ה לַֽיהוָ֥ה ׀ קֹדֶשׁ֮ מִן־הָאָרֶץ֒ אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֨לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֖חַב עֲשָׂ֣רָה אָ֑לֶף קֹֽדֶשׁ־ה֥וּא בְכָל־גְּבוּלָ֖הּ סָבִֽיב׃ ב יִֽהְיֶ֤ה מִזֶּה֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ חֲמֵ֥שׁ מֵא֛וֹת בַּֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת מְרֻבָּ֣ע סָבִ֑יב וַֽחֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה מִגְרָ֥שׁ ל֖וֹ סָבִֽיב׃ ג וּמִן־הַמִּדָּ֤ה הַזֹּאת֙ תָּמ֔וֹד אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים וּבֽוֹ־יִהְיֶ֥ה הַמִּקְדָּ֖שׁ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים׃
֍ ֍ ֍
פרק מה (א) בנבואה שבפרק מ"ח יבואר שהדרך שבה תתחלק ארץ ישראל לעתיד לבוא תהיה על ידי שיחלקו את הארץ לשלש עשרה רצועות לרוחב הארץ, כל רצועה תהיה מהקצה המזרחי עד הקצה המערבי, והרצועות סדורות בזו אחר זו לאורך הארץ, מצפון לדרום, וכל אחד מהשבטים יקבל רצועה אחת, ובאמצע, בין יהודה לבנימין תהיה רצועה שתהיה מיוחדת למלך המשיח, ומתוך רצועה זו יהיה מקום לבית המקדש, לעיר ירושלים, לכהנים וללויים. ובנבואה זו מבאר את דרך החלוקה של רצועת הקודש הזו: וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, כפי שיתבאר בפרק מ"ח, שכל שבט יקבל חלק שאורכו הוא מהקצה המזרחי לקצה המערבי של הארץ, ורוחבו מצפון לדרום הוא עשרים וחמש אלף קנים [ו'קנה' הוא שש אמות, נמצא שכל רצועה היא ברוחב מאה וחמישים אלף אמה], והרצועה של מלך המשיח תהיה באמצע, אורכה מהגבול המערבי לגבול המזרחי של הארץ, ורוחבה מצפון לדרום עשרים וחמש אלף קנים, ובתוך רצועה זו יהיה חלק מרובע של עשרים וחמש אלף קנים [והיינו מקצה לקצה של רוחב הרצועה, מצפון לדרום] על עשרים וחמש אלף קנים ממזרח למערב [וישאר עוד שטח למזרח ועוד שטח למערב, שישאר למלך המשיח], ומתוך חלק קדוש זה תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה', קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ – החלק הקדוש ביותר מתוך החלק המופרש לה', אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ – אורכו עשרים וחמש אלף קנים, ואורכו של שטח זה הוא לאורכה של הרצועה כולה, והיינו ממזרח למערב, וְרֹחַב אותו שטח, מצפון לדרום, הוא עֲשָׂרָה אָלֶף קנים, קֹדֶשׁ הוּא יותר משאר החלקים של אותו חלק קדוש, בְכָל גְּבוּלָהּ של אותה 'תרומה', סָבִיב.
(ב) מתוך חלק זה יִהְיֶה מִזֶּה אֶל הַקֹּדֶשׁ – לבית המקדש, חֲמֵשׁ מֵאוֹת קנים בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת קנים, והיינו שלשת אלפים אמה על שלשת אלפים אמה, מְרֻבָּע סָבִיב, וַחֲמִשִּׁים אַמָּה נוספות היו מִגְרָשׁ לוֹ סָבִיב – מקום פנוי סביב החומה החיצונית של הר הבית.
(ג) ומבאר מה הוא שיעור ה'קנה' שבו מדד את המקומות הללו, וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת – באותה מידה שנמדד בה המקום של הר הבית המוזכר בפסוק הקודם, שהתבאר לעיל (מ' ה') שהיה זה בקנה שאורכו שש אמות, וכל אמה היא של ששה טפחים, תָּמוֹד [-תמדוד] את אותו שיעור קדוש של אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וּבוֹ יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ, וכל החלק של המקדש [והוא חמש מאות קנים על חמש מאות קנים, כפי שהוזכר בפסוק ב'] ייחשב כלפי הארץ כולה, כמו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כי כשם שיש חמש דרגות קדושה עד קדש הקדשים [החצר החיצונה, החצר הפנימית, האולם, ההיכל, קדש הקדשים], כך יהיו חמש דרגות קדושה עד מקום המקדש, והם, הרצועה של מלך המשיח, החלק המוקדש לעיר ירושלים, החלק של הלויים, החלק של הכהנים, והחלק של הר הבית מקודש מכולם [ונמצא שמכל מדרגות הקדושה יחד, קדש הקדשים הוא בדרגת הקדושה העשירית, לעומת כל ארץ ישראל].
