משנה ב: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה, יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. הָיָה בִיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל, בַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה, אֵינָהּ חֲזָקָה, עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בַמְּדִינָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בְאַסְפַּמְיָא, וְיַחֲזִיק שָׁנָה, וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה, וְיָבֹא לְשָׁנָה אַחֶרֶת:
כפי שהתבאר, אדם המחזיק שלש שנים בקרקע של חבירו, אינו צריך להביא ראיה נוספת לכך שהקרקע שלו, כיון שבודאי לא היה חבירו מניח לו להשתמש בקרקעו, אם לא שקנאה, והיה לו למחות בפני עדים על כך שהלה משתמש בקרקעו שלא כדין. משנתנו מבארת שיש צורך לוודא שאכן בעל הקרקע ידע שאדם אחר משתמש בקרקעו במשך שלש שנים:
שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת מחולקות הן בארץ ישראל לְענין חֲזָקָה, ארץ יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְארץ הַגָּלִיל, ומשנה זו נשנתה בזמן שלא היו שיירות מצויות מארץ לארץ, ולכן אם הָיָה בעל הקרקע בִיהוּדָה, וְהֶחֱזִיק אדם אחר בקרקע השייכת לו ונמצאת בַּגָּלִיל, או שהיה הבעלים בַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק אדם בקרקעו שבִּיהוּדָה, אֵינָהּ חֲזָקָה, כיון שיתכן שהלה מחה בפני עדים על כך שהלה מחזיק בקרקעו, והלה לא שמע על כך, וכיון שיודע המחזיק שאין שיירות מצויות, היה לו לשמור על שטרו יותר משלש שנים, ולא לסמוך על כך שלא שמע שהלה מחה בו, ואין חזקה זו מועילה כראיה עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בעל הקרקע בַמְּדִינָה, ואפילו אם אינם באותה העיר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אין הטעם של שלש שנות חזקה משום שאין אדם שומר את שטרו יותר משלש שנים, כפי שסובר תנא קמא, אלא אפילו שעה אחת אין אדם שותק כשרואה שאדם אחר משתמש בקרקעו, ולכן אם היו שניהם באותה מדינה, והלה שתק, הרי זו חזקה מיד, ולֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בעל הקרקע בְארץ רחוקה כאַסְפַּמְיָא, וְיַחֲזִיק הלה שָׁנָה בקרקעו שבארץ ישראל, וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ במשך שָׁנָה, וְיָבֹא לְשָׁנָה אַחֶרֶת כדי למחות. וממילא בשלש ארצות אלו שבארץ ישראל, אף שאין שיירות מצויות, לאחר שלש שנים הרי זו חזקה.
