ג בְּצֵאת־הָאִ֥ישׁ קָדִ֖ים וְקָ֣ו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֤מָד אֶ֨לֶף֙ בָּֽאַמָּ֔ה וַיַּֽעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מֵ֥י אָפְסָֽיִם׃ ד וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּֽעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מַ֣יִם בִּרְכָּ֑יִם וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּֽעֲבִרֵ֖נִי מֵ֥י מָתְנָֽיִם׃ ה וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף נַ֕חַל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אוּכַ֖ל לַֽעֲבֹ֑ר כִּֽי־גָא֤וּ הַמַּ֨יִם֙ מֵ֣י שָׂ֔חוּ נַ֖חַל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵעָבֵֽר׃
֍ ֍ ֍
(ג) ועתה מבאר כיצד היו המים הולכים ומתגברים, כי בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים – לצד מזרח של הר הבית, וְקָו בְּיָדוֹ למדוד את המרחק של המים, וַיָּמָד מרחק של אֶלֶף בָּאַמָּה, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם, והיו אלו מֵי אָפְסָיִם – מים מועטים, כאפס ואין.
(ד) וַיָּמָד עוד אֶלֶף אמה, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם, והנה הם מַיִם המגיעים עד הבִּרְכָּיִם. וַיָּמָד אֶלֶף אמה נוספות, וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם – הגיעו המים עד מתניו.
(ה) וַיָּמָד אֶלֶף אמה נוספות, והיה זה כבר נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר, כִּי גָאוּ [גבהו] הַמַּיִם, מֵי שָׂחוּ – היו אלו מים שצריך לשחות בהם, נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר בהליכה, וכל זה היה בדרך נס, כי מעולם לא היה מעיין בירושלים, ועתה תתרבה הברכה עד שיצאו ממעיין זה מים רבים כל כך. ואמנם נרמז בכך גם שלעתיד לבוא יצאו מירושלים מי הדעת, הם התורה והאמונה שיצאו מבית המקדש, ויצאו המים מדרום למזבח, כיון ששם מקריבים קרבנות שלמים ותודה, המורים על עבודת ה' מכח הכרת טובו וחסדיו [ואילו בצפון נשחטו החטאות והאשמות, והם קרבנות המורים על יראת העונש].
