משנה ה: הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַיָּם וְאֶת הַמַּמָּל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת, אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָעֲכִירִין וְאֶת הַגַּלְגַּל וְאֶת הַקּוֹרָה. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַקּוֹרָה:
הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד – מקום סחיטת הזיתים לשמן, מָכַר אֶת הַיָּם – קערה גדולה של אבן שבה טוחנים את הזיתים, וְאֶת הַמַּמָּל – האבן שבה טוחנים את הזיתים, וְאֶת הַבְּתוּלוֹת – שתי קורות עץ [ממין עץ המכונה 'בתולת השקמה] שבהן מחוברים בריחים, ועל הבריחים מונחת קורת בית הבד, שהיא מכבידה על הזיתים הנסחטים, כיון שכל אלו קבועים שם, והרי הם בכלל בית הבד.
אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָעֲכִירִין – נסרים של עץ שמניחים אותם על הזיתים הנסחטים, מתחת לקורת בית הבד העבה, כדי שיזוב מהם כל השמן, וְאֶת הַגַּלְגַּל שעל ידי סיבובו מכביד על הקורה ומחזק את סחיטת הזיתים, וְאֶת הַקּוֹרָה – קורת בית הבד, שהיא מונחת על ה'עכירין' ולוחצת באמצעותם את הזיתים. ובִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ שמוכר לו הוּא – בית הבד, וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַקּוֹרָה.
