משנה ג: הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, מָכַר אֶת הַסְּיָח. מָכַר אֶת הַפָּרָה, לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ. מָכַר אַשְׁפָּה, מָכַר זִבְלָהּ. מָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימָיו. מָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר דְּבוֹרִים. מָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר יוֹנִים. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ, מַפְרִיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה. פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת, נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִין וּמְסָרֵס. חַלּוֹת דְּבַשׁ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת. זֵיתִים לָקֹץ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת:
הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר נקבה, ואמר לו 'חמור מניקה אני מוכר לך', הרי זה מָכַר אֶת הַסְּיָח, שאם לא כן לשם מה אמר לו שהיא מניקה, והרי אסור לשתות את חלבה. אבל אם מָכַר אֶת הַפָּרָה, הגם שאמר לו 'פרה מניקה אני מוכר לך', לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ, שהרי יכול הקונה להשתמש בחלבה לשתיה. מָכַר אַשְׁפָּה – מקום מסוים הגבוה או נמוך שלשה טפחים, ומיוחד להנחת זבל בהמות, מָכַר גם את זִבְלָהּ. מָכַר בּוֹר של מים, מָכַר גם את מֵימָיו [ואמנם חכמים חולקים על דין זה, וסוברים שלא מכר את מימיו]. מָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר את הדְּבוֹרִים שבה. מָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר את היוֹנִים שבו.
הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ – הקונה מחבירו את כל היונים שיוולדו בשנה זו בשובכו, ודרך היונים להטיל בכל פעם שתי ביצים והם מכונים 'בריכה', מַפְרִיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה – משאיר הקונה למוכר את שני הגוזלים הראשונים, כדי שישארו עם אמן, שאם לא כן תברח היונה מהשובך. המוכר לחבירו פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת – את כל הדבורים שיוולדו בכוורת בשנה זו, נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִין ראשונים, שהם החשובים והמובחרים ביותר, וּמְסָרֵס – ואחר כך נוטל לסירוגין, נחיל אחד לו ונחיל אחד משייר למוכר, כדי שיגדלו ויתחברו עם הדבורים הראשונות, ותתיישב הכוורת. המוכר לחבירו את חַלּוֹת הדְּבַשׁ של הכוורת, מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת, שמהם מתפרנסות הדבורים בימות החורף. הקונה מחבירו זֵיתִים לָקֹץ – עצי זית כדי לקצוץ את ענפיהם, מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת – שני ענפים, כדי שיחזרו ויצמחו.
