כתוב בספר איוב (יב, יב) "בישישים חכמה, ואורך ימים תבונה", ולכאורה תמיהה על כפל הלשון 'בישישים', ו'אורך ימים'. ועוד, היה צריך לומר 'ובאורך ימים', בבי"ת.
אבל הפירוש 'אורך ימים', היינו רוחב לב ותענוגים וחיים מרווחים, לכן אמר בלשון 'ימים', ולא 'שנים', שיהיה הפירוש זקנה – חכמה היא תורה. שהזקן, שאין לו אריכות ימים, והיינו חיים מרווחים, ולומד מתוך צער, אינו יכול להבין דבר על בוריו. אבל תורה, יכול להיות שלמד הרבה, כי לפי שחי הרבה – למד תורה הרבה. אבל מי שהוא נער, ויש לו אורך ימים, היינו חיים מרווחים, שכלו זך ונקי, ומבין כל דבר על בוריו. וזהו שאמר הכתוב, 'בישישים', פירוש, בזקנים שאין להם אריכות ימים, חכמה דוקא, ולא תבונה. אבל בנערים, שיש להם אריכות ימים הנ"ל, בהם יש 'תבונה', שמשנתם זך ונקי . (כל הכתוב לחיים, סגולת התורה, סי' ו)
