אחרי אשר ידענו כי העונשים לחוטאים אינם בתורת נקמה, כעונש בשר ודם, רק בהכרח, כי החטא בעצמו מלפפתו לאדם, וצריך חבטה וניעור להפרידו וללבנו ולרחצו, ואם כן יפלא מאד על התחינות שמתחננים אנחנו על הצרות, שיסורו, והוא ממש כאם הרוחצת את הבן במים חמים קצת להסיר הזוהמה ממנו, האם יבקש 'הניחיני, חוסי ורחמי עלי', הלא לא יעשה כן כי אם קטן בן שנה, אשר לא ידע כי מצואתו לא רוחץ. ואיך נעיז פנינו אנחנו, לבקש כן.
אם כן איפוא, אין לנו להתפלל רק על צרות כלל ישראל, במקום שיש חילול שמו יתברך, אשר אך למענו יעשה. וגם בצרות היחיד, יתפלל על זה האופן, כמאמר חז"ל 'בזמן שהאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי וכו', וכביכול משתתף הוא בצער של כל יחיד, וכמו שאמרו, 'לא די שחוטאים, אלא שמטריחים אותי איזו פורענות להביא' וכו', כי כביכול, זהו לטורח עליו. (רוח חיים ו, ב)
