משנה ב: סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הוּא, אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ, בֵּן קוֹדֵם לַבַּת, וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת. בַּת קוֹדֶמֶת לָאַחִין. יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל בַּת, קוֹדְמִין לָאַחִין. אַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב. יוֹצְאֵי יְרֵכָן שֶׁל אַחִין, קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה, יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין. וְהָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ:
משנתנו מבארת את סדר הירושה מן התורה:
סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הוּא, נאמר בפסוק 'אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ', ומכך יש ללמוד שאילו היה לו בן לא היתה הבת יורשת, הרי שבֵּן קוֹדֵם לַבַּת, וְאפילו אם הבן עצמו מת, אך השאיר בנים או בני בנים, או אפילו בנות, לעולם כָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת. ואם לא השאיר המת בנים כלל, בַּת קוֹדֶמֶת לָאַחִין של המת, ואפילו אם הבת עצמה מתה, יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל בַּת, כגון בניה או בנותיה במקום שאין לה בנים, קוֹדְמִין לָאַחִין. ואם אין לו בנים ולא בנות [ומדובר גם שאין לו אב, כי האב קודם לאחים], אַחִין של המת קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב של המת [-דודים]. ואפילו אם מתו אחי המת, יוֹצְאֵי יְרֵכָן שֶׁל האַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב.
זֶה הַכְּלָל, כָּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה, ומת הוא עצמו, יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין. וְהָאָב של המת עצמו קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, כגון אחי המת וכדומה [אבל אינו קודם לזרע המת עצמו].
