אמנם דון מינה נמי היפך מאשר שגו בזה כמה מרבת בני עמנו, שקובעים כל עסק למודם בספרי יראה ומוסר לבד, שכמו בענין קדימת האוצר להתבואה שבתוכו, וכי יעלה כלל על לב אדם, כיון שכל קיום ושימור התבואה הוא האוצר, יעסוק כל זמנו או רובו בבנין האוצר לבד, ולא יכניס בו תבואה מעולם. כן איך יעלה על לב איש לומר שזה תכלית האדם מישראל, שישים כל קביעת לימודו בבנין האוצר של יראת שמים לבד, והוא אוצר ריק, ולא עלתה בידו מכל עמלו רק מצוה אחת של "ה' אלהיך תירא", וגם אין עליה שם אוצר כלל.
ולא כיונו חז"ל במאמרם הנ"ל 'אין לו להקב"ה כו' אלא אוצר של יראת שמים בלבד' אלא על אותה היראה שבתוכה מונחים המון תבואות, מקרא משנה והלכות ושארי עניני התורה, שהיראה היא אוצרם הטוב, ומשמרת שיתקיימו אצלו, ערוכים ושנונים בפיו וחרותים על לוח לבו. (נפש החיים, ד, ח)
