משנה ט: נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ, יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל אוֹמְרִים, הָאִשָּׁה מֵתָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל, יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אוֹמְרִים, הַבַּעַל מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הָאִשָּׁה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן, כְּתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב:
נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ, ומתו שניהם, אך אין ידוע מי מת תחילה, יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל אוֹמְרִים, הָאִשָּׁה מֵתָה רִאשׁוֹנָה, וירש הבעל את נכסיה, וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל, ואנו יורשים את נכסיו ואת נכסי אשתו שעברו אליו שעה קלה קודם מיתתו. ואילו יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אוֹמְרִים, הַבַּעַל מֵת רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הָאִשָּׁה, וממילא נשארו נכסי האשה בחזקתה, ואנו יורשים אותה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים – נכסי צאן ברזל, והיינו נכסים שמכניסה האשה לבעלה בנישואיה, והקרן נשארת שלה לעולם כפי שוויה באותה שעה, ואם פחתו הנכסים או הותירו אינה מפסידה ואינה מרויחה, הרי הן בְּחֶזְקָתָן, [ולא התבאר בדברי בית הלל האם כוונתם שיהיו הנכסים בחזקת יורשי הבעל, כיון שהוא אחראי על העמדת קרן הנכסים לאשה, או בחזקת יורשי האשה, שהקרן שלה, ולכן בנכסים אלו חולקים היורשים], חיובי הכְּתֻבָּה הרי הם נשארים בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, כיון שיש ספק אם חל עליו חיוב זה. ונְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ, והיינו נכסי מלוג, שהקרן נשארת של האשה והבעל אוכל את פירות הנכסים [ומכונים כן כיון שכשהיא נכנסת לרשות בעלה, בנישואיה, נכנסים עמה הנכסים הללו, וכשהיא יוצאת מרשותו הרי הם יוצאים עמה], הרי הם בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב – אביה של האשה, כלומר, בחזקת יורשי האשה, כיון שהקרן היתה שלה, ומשאירים אותם בחזקתה ובחזקת יורשיה.
