משנה א: דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. גְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, בִּשְׁלֹשָׁה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹצִיא שֵׁם רַע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ דִינֵי נְפָשׁוֹת:
מסכת זו עוסקת בענין בתי הדין שבישראל, ולהבנת הפרק הראשון יש להקדים ולבאר את הדרגות השונות של בתי הדין: א. 'סנהדרין גדולה', היא סנהדרין של שבעים ואחד דיינים, היושבת בלשכת הגזית שבירושלים, הרשאים לדון דיני נפשות ודיני ממונות. ב. 'סנהדרין קטנה' של עשרים ושלשה דיינים, שיש בכל עיר ועיר ובכל שבט ושבט בארץ ישראל, ואף הם רשאים לדון דיני נפשות ודיני ממונות. ג. בית דין של שלשה דיינים, הדנים רק דיני ממונות, והם רשאים לדון גם בחוץ לארץ.
עוד יש להקדים, שמן התורה יכולים לדון [בכל בתי הדין הנ"ל] רק דיינים 'סמוכים', כלומר, דיינים שנסמכו איש מאיש עד משה רבינו. אמנם חכמים תקנו שגם דיינים שאינם סמוכים יוכלו לדון בחלק מדיני הממונות, וכמו שיבואר.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת, והיינו דיני הלוואות והודאות עליהם, בִּשְׁלֹשָׁה דיינים, ואפילו שאינם סמוכים, ואפילו הדיוטות, ותקנת חכמים היא זו, כיון שאם על כל נידון של הלוואה יצטרך המלוה ללכת לפני דיינים סמוכים, יימנעו בני אדם מלהלוות, ולכן תיקנו שדינים אלו ניתן לדון בפני שלשה הדיוטות או יחיד מומחה. דיני גְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת, נידונים בִּפני שְׁלֹשָׁה דיינים סמוכים. וכן דין נֶזֶק שלם, של אדם שהזיק את חבירו, או שור מועד שהזיק, וַחֲצִי נֶזֶק, שמשלם שור תם שהזיק, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל שמשלם גנב, וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שמשלם הגונב שור או שה וטבחו או מכרו, בִּשְׁלֹשָׁה דיינים סמוכים.
הָאוֹנֵס נערה בתולה, וְכן הַמְפַתֶּה נערה בתולה, וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע על אשתו ואומר שזינתה בזמן שהיתה מאורסת לו, ששלשת אלו חייבים לשלם קנס, בִּשְׁלֹשָׁה דיינים סמוכים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים חולקים ואוֹמְרִים, מוֹצִיא שֵׁם רַע נידון בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ דִינֵי נְפָשׁוֹת, שהרי אם יתברר על פי עדים שהאמת כדבריו, תתחייב האשה מיתה, כדין אשת איש שזינתה, ולכן דנים את כל הענין של מוציא שם רע רק בסנהדרין של עשרים ושלשה.
