משנה ג: סְמִיכַת זְקֵנִים וַעֲרִיפַת עֶגְלָה, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּחֲמִשָּׁה. הַחֲלִיצָה וְהַמֵּאוּנִין, בִּשְׁלֹשָׁה. נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין, בִּשְׁלֹשָׁה. הַהֶקְדֵּשׁוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. הָעֲרָכִין הַמִּטַלְטְלִין, בִּשְׁלֹשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן. וְהַקַּרְקָעוֹת, תִּשְׁעָה וְכֹהֵן. וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בָהֶן:
סְמִיכַת זְקֵנִים – כאשר טעו הסנהדרין והתירו איסור שאינו מפורש בתורה, ויש בזדונו כרת ובשגגתו חטאת, ונהגו רוב הציבור על פי הוראתם, מביאים 'פר העלם דבר של ציבור', וסומכים עליו הדיינים, וכן מינוי הדיינים הסמוכים איש מפי איש, וַעֲרִיפַת עֶגְלָה במקום שנמצא הרוג ואין ידוע מי הרגו, שיש למדוד את המרחק מההרוג על העיר הקרובה ביותר, דברים אלו נעשים בִּשְׁלֹשָׁה דיינים סמוכים, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, ולמד כן מכך שנאמר לגבי עגלה ערופה 'זקני העדה', ומיעוט רבים שנים, ומוסיפים עליהם דיין אחד כדי שלא יהיה מספר זוגי בדיינים [-'בית דין שקול']. וְרַבִּי יְהוּדָה חולק לגבי עגלה ערופה, ואוֹמֵר שהיא נעשית בַּחֲמִשָּׁה, כיון שנאמר 'וסמכו זקני העדה', ולשון 'וסמכו' מלמדת על שני דיינים, ו'זקני' היינו שני דיינים נוספים, וכדי שלא יהא בית דין שקול מוסיפים עליהם עוד אחד.
הַחֲלִיצָה – אשה שבעלה מת ללא ילדים אסורה להינשא לאדם זר אלא רק לאחד מאחי המת, ואם אינו רוצה לישאנה עליה לחלוץ את נעלו כדי להתירה להינשא, וְהַמֵּאוּנִין – קטנה היתומה מאביה, תקנו חכמים שאמה ואחיה יכולים להשיאה, אך כשהיא גדלה יכולה היא למאן בבעלה ויוצאת ללא גט, ודברים אלו נעשים בִּשְׁלֹשָׁה דיינים, שנאמר לגבי חליצה 'לעיני הזקנים', ומיעוט רבים שנים, ומוסיפים עוד אחד כדי שלא יהא בית דין שקול. ולגבי מיאון תיקנו חכמים את תקנותיהם כעין דיני התורה, ולכן אף בזה הצריכו שלשה דיינים.
נֶטַע רְבָעִי – פירות השנה הרביעית של נטיעת העץ, שיש בהם קדושה, ובא האדם לחללם על המעות, וּפירות מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין, כגון שהרקיבו הפירות ואין להם שער קבוע, בִּשְׁלֹשָׁה. הַהֶקְדֵּשׁוֹת, שבא האדם לפדותם, וצריך לשום את שוויים, בִּשְׁלֹשָׁה. הָעֲרָכִין – אדם שהתחייב לתת להקדש את ערך עצמו או ערך אדם אחר [שעליו לתת את הסכום הקבוע בתורה לפי גילו ומינו של אותו אדם], ואין לו ממון לשלם, הַמִּטַלְטְלִין – אם בא לשלם במטלטלין, צריך לשומם בִּשְׁלֹשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יש צורך שיהא אֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן. וְהַקַּרְקָעוֹת – אם בא לשלם להקדש בקרקע, צריך לשומה בתִּשְׁעָה בני אדם, וְכֹהֵן. וְאָדָם – אם התחייב לשלם דמי אדם מסוים, שאז משלם את שוויו של אותו אדם להימכר כעבד, ויש צורך לשום את שוויו של אותו אדם להמכר, דינו כַּיּוֹצֵא בָהֶן, שצריכים עשרה בני אדם לשומו, ואחד מהם כהן.
