א הָעָם֙ הַהֹֽלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹֽשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃ ב הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹי ל֖וֹ הִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָֽׂמְח֤וּ לְפָנֶ֨יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּֽאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃ ג כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַֽחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃ ד כִּ֤י כָל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגֽוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָֽיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַֽאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃
֍ ֍ ֍
(א) אחרי שסיים הנביא את דברי נבואתו על מלכות ישראל, שעל אף שנראתה באותו זמן שאננה ובטוחה עתידה להחרב, מדבר עתה על מלכות יהודה, הָעָם הַהֹלְכִים עתה בַּחֹשֶׁךְ, והם בני מלכות יהודה, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, בזמן מלכות חזקיה, כשניגפו סנחריב וצבאותיו לפני אדמת יהודה, וגם יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת, והם אותם שכבר גלו מארץ ישראל על ידי סנחריב לארצות רחוקות, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם – אור חדש זרח עליהם, כשחזרו לארץ ישראל בזמן חזקיה המלך, והצטרפו למלכות יהודה.
(ב) ואומר עתה הנביא לה', הִרְבִּיתָ הַגּוֹי – הרבית וגידלת את מחנה סנחריב בכך שנתת לו את כל ארצות הגויים, ובכך לוֹ – לחזקיה ומלכות יהודה הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה, כי ככל שהאויב גדול יותר כך גדלה השמחה על מפלתו, שנושעו מגוי תקיף כל כך, ועל ידי זה יצא שמם והתפרסם בכל העולם, והיתה שמחתם כפולה, שמחו על כך שנפל האויב לפניהם ללא קרב, ובכך לא היו צריכים להלחם ולא נהרג מהם שום אדם, ומבחינה זו שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר, כפי ששמח האדם בקצירת התבואה, שאין מעורב בזה עצב כלל, ובנוסף לכך שמחו שמחה של נצחון על האויב, שהיא שמחה גדולה יותר משמחת איסוף התבואה, ומבחינה זו היתה שמחתם כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ האנשים בְּחַלְּקָם שָׁלָל של האויב.
(ג) ומתאר עתה את שלשת ההצלות שהיו למלכות יהודה בעת שניגפו סנחריב וצבאותיו לפניהם, כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ – הסיר ה' ממלכות יהודה את העול המעיק של מלכות אשור, שהיו דוחקים אותם בגביית מיסים, וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ – וכן נהרג באותו זמן סנחריב בעצמו, שהוא היה מַטֵּה ולוחץ את העול על שכמם של ישראל בכח, שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ – וכן כל חֵילוֹתָיו וְצִבְאוֹתָיו שהיו נוֹגְשִׂים בישראל בפקודתו, נהרגו כולם באותו לילה, הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן – הפלת אותם לפני ישראל כמו שאירע למדין בזמן גדעון (שופטים ו-ז), שנהרגו כולם בלילה אחד [ואמרו חז"ל ששני הניסים, של מפלת מדין ושל מפלת סנחריב, היו בליל פסח ובזכות קרבן העומר].
(ד) ונושא משלו עתה על ענין מפלת סנחריב שנהרגו ללא מלחמה כלל, כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ – כאילו הרעש המאיים על האחרים הרעיש לבסוף את עצמו, וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים – וה'שמלה', שזהו בד אדום המונף על נס על ידי הלוחמים, לאות שלא יחמלו בקרב אלא יהרגו את האויב, הרי הוא מגואל ומלוכלך בדמים של אותם לוחמים עצמם שהניפוהו, וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ – והשריפה עצמה היתה למאכולת אש, והנמשל לכל זה הוא שגם צבא סנחריב לא נוצח על ידי ישראל או על ידי צבא אחר, אלא גרמו לעצמם שמד ואבדון על ידי מלאך ה'.
