משנה ו: סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וּקְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּמִנַּיִן לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעִים. וּמִנַּיִן לַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה, עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים. וּמִנַּיִן לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמִנַּיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלשָׁה, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם לְטוֹבָה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטוֹת, לֹא כְהַטָיָתְךָ לְטוֹבָה הַטָיָתְךָ לְרָעָה. הַטָיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד, הַטָיָתְךָ לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְכַמָּה יְהֵא בָעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מָאתַיִם וּשְׁלשִׁים, כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת:
סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד דיינים, וְסנהדרי קְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּמִנַּיִן לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר 'אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל', וּמשֶׁה היה עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי יחד הם שִׁבְעִים וְאֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סנהדרי גדולה היא של שִׁבְעִים, כיון שהוא סובר שמשה רבינו לא היה מצורף לאותם שבעים מזקני ישראל.
וּמִנַּיִן לְסנהדרי קְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי רוצח בשגגה 'וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה' 'וְהִצִּילוּ הָעֵדָה', ויש ללמוד מכך שבתוך הסנהדרין הדנים דיני נפשות צריך שתהא 'עֵדָה' – עשרה דיינים השׁוֹפֶטֶת – מצדדת לחייבו, וְ'עֵדָה' מַצֶּלֶת – עשרה דיינים המצדדים להצילו ולזכותו, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים דיינים, וּמִנַּיִן לָ'עֵדָה' שֶׁהִיא עֲשָׂרָה בני אדם, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי המרגלים 'עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת', יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב שלא היו ממוציאי דיבת הארץ, האי כאן עשרה מרגלים. ועל כל פנים יש ללמוד מהפסוק שיש צורך בעשרים דיינים, וּמִנַּיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלשָׁה דיינים למנין סנהדרין קטנה, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת', שׁוֹמֵעַ אֲנִי – יש לי ללמוד שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם לְטוֹבָה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטוֹת', אלא באו הכתובים ללמד שלֹא כְהַטָיָתְךָ לְטוֹבָה הַטָיָתְךָ לְרָעָה – אין ההכרעה לזכותו של הנידון נעשית באותו מספר דיינים כמו ההכרעה לחייבו, הַטָיָתְךָ לְטוֹבָה – הכרעתך לזכות את הנידון נעשית אפילו עַל פִּי רוב של אדם אֶחָד, והַטָיָתְךָ לְרָעָה נעשית רק עַל פִּי רוב של שְׁנַיִם לפחות, והיינו 'לא תהיה אחרי רבים לרעות', לחייב את הנידון ברוב של אחד. ו'אחרי רבים להטות' היינו בהכרעה לזכות, שנעשית אפילו ברוב של דיין אחד. ואם כן כדי לקיים את דינו של האדם יש צורך שיהיו עשרים ושניים דיינים, עשרה מזכים ושנים עשר מחייבים, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, שהרי אם יהיו אחד עשר מזכים ואחד עשר מחייבים לא יוכלו להכריע את הדין, ולכן מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד דיין אֶחָד, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
וְכַמָּה יְהֵא בָעִיר – כמה תושבים יהיו בעיר, וּתְהֵא רְאוּיָה לְהושבת סַנְהֶדְרִין קטנה, מֵאָה וְעֶשְׂרִים, [הטעם למנין זה מבואר בגמרא, כדי שיהיו בעיר עשרים ושלשה אנשים שישבו בסנהדרין. ועוד היו מושיבים לפני הסנהדרין שלש שורות שבכל שורה עשרים ושלש בני אדם, כדי שאם יצטרכו להוסיף דיינים יקחום משם. ועשרה אנשים הבטלים מכל מלאכה ועוסקים בתורה. ושני סופרים שיכתבו את סברותיהם של הדיינים המזכים והמחייבים. ושני שמשים המלקים את מי שמתחייב מלקות, ומזמינים את הנתבע לדין. ושני בעלי דינים שידונו לפני הסנהדרין. ושני עדים. ושני אנשים הראויים להזים אותם [להעיד שהיו עמהם במקום אחר, כיון שעדות שאי אפשר להזים אותה אינה עדות], ושנים נוספים הראויים להזים את הזוממים [שאם לא כן העדות של הזוממים תהיה עדות שאי אפשר להזימה]. ושני גבאים האוספים צדקה, וגבאי שלישי המצטרף אליהם לחלק צדקה, שהרי צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. ורופא אומן להקיז דם, וסופר, ומלמד תינוקות, שאם אין בעיר את כל האנשים הללו אינה נחשבת עיר]. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, צריך שיהיו בעיר לכל הפחות מָאתַיִם וּשְׁלשִׁים בני אדם, כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת, שכל אחד מהדיינים יהיה כ'שר' על עשרה בני אדם, כיון שלא מצאנו בתורה שררה על פחות מעשרה.
