משנה א: דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שְׁנֵי הַדַּיָּנִים בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד. זֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין, אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מֻמְחִין, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן. זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְּסוּלִים. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן:
פרק זה עוסק באופן ברירת הדיינים על ידי בעלי הדין, מי הם הכשרים והפסולים לדון, קבלת העדים וגמר הדין:
דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה דיינים, זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד שיהפך בזכותו, וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד שיהפך בזכותו, וּשְׁנֵיהֶן – שני בעלי הדין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד שלישי, שהוא הופך בזכות שניהם, ועל ידי זה יוצא הדין לאמיתו, וגם בעלי הדין מקבלים עליהם את הכרעת הדין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לאחר שכל אחד מבעלי הדין ברר לעצמו דיין אחד, שְׁנֵי הַדַּיָּנִים בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד, ואין בעלי הדין בוחרים את הדיין השלישי, כדי שלא יהא ליבו נוטה לאחד מהם.
זֶה – כל אחד מבעלי הדין פּוֹסֵל את דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה מלדונו, וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי יכול בעל הדין לפסול את הדיין שבחר חבירו, בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין, אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מֻמְחִין – אם היו כשרים לדון, אפילו שהם הדיוטות, נעשו כמומחים, ואֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן.
אם אמר בעל הדין שיש לו שתי כתות עדים לטובתו, ולאחר שהביא את הראשונה הביא שכנגדו עד אחד לפוסלם, ואף הוא עצמו מעיד לפוסלם, הרי זֶה נאמן בדבריו ופּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, וְכן זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, כיון שאמר הלה שיש לו כת נוספת של עדים ממילא אין בעל הדין נחשב 'נוגע' בדבר לפסול את הכת הראשונה, כיון שגם לאחר שיפסלנה תישאר כת שניה המעידה נגדו, וגם אם בסוף לא הביא הלה את הכת השניה, כבר התקבלה העדות לפסול את הראשונים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי יכול הוא לפוסלם, בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה של שני עדים אחרים שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְּסוּלִים. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן בעדות עצמו, כיון שסוברים חכמים שגם כשאמר בעל הדין שיש לו שתי כתות עדים, יכול הוא לחזור בו ולומר שיש לו רק כת אחת, ונמצא שהלה נוגע בעדותו כשהוא בא לפסול את העדים המעידים נגדו, ואינו נאמן.
