192. הנאה (ד)

אָמְרוּ חז"ל 'גָּדוֹל הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעוֹ יוֹתֵר מִיְּרֵא שָׁמַיִם', לְפִי שֶׁהַנֶּהֱנֶה מִיגִיעוֹ לֹא יִצְטָרֵךְ לְהַחְנִיף לְשׁוּם אָדָם, וְלָכֵן נֶאֱמָר עָלָיו 'אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לְךָ', וְדָרְשׁוּ חז"ל 'וְטוֹב לְךָ – לָעוֹלָם הַבָּא', מַה שֶׁאֵין כֵּן יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁאָמְנָם מִצַּד אֶחָד אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אַף שֶׁמְּצַפֶּה לְשֻׁלְחָן חֲבֵרוֹ מִכָּל מָקוֹם חַיֵּי נַחַת יִחְיֶה שָׁקֵט וְשַׁאֲנַן, אֲבָל טוֹבָתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא אֵינָהּ שְׁלֵמָה, כָּאָמוּר.