משנה א: הָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת, בְּאֵיזֶה שָׁבוּעַ, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ. הִתְרֵיתֶם בּוֹ. הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶת מִי עָבַד, וּבַמֶּה עָבָד:
כפי שהתבאר לעיל מאיימים על העדים תחילה שיימנעו מלהעיד שקר, ומאידך שלא יחששו להעיד אמת. פרק זה מבאר כיצד חוקרים את העדים:
הָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן – את העדים בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת, בְּאֵיזֶה שָׁבוּעַ – באיזה שבע שנים של שמיטה שבמנין השמיטות שביובל, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה באותה שמיטה, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ בשנה, בְּכַמָּה בַחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֶה יוֹם בשבוע, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. ואפילו אם אמרו העדים שהיה הדבר 'היום' או 'אתמול', שואלים אותם את כל השאלות הללו, כדי לבלבל אותם, שמא מתוך כך יודו שאין עדותם אמיתית, אם אכן עדי שקר הם. רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, אם ידוע באיזה יום מדובר [כגון שאמרו 'היום' או 'אתמול'], אין צריך אלא שלש חקירות, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם.
ממשיכה המשנה בדוגמא של בדיקות נוספות שצריכים לשאול את העדים, אם מעידים על אדם שהרג את הנפש, שואלים אותם האם מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ – את ההרוג, ויודעים אתם שהיה יהודי, והאם הִתְרֵיתֶם בּוֹ קודם העבירה שאם יעשה זאת ייהרג. ואם מעידים על הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שואלים אותם אֶת מִי עָבַד, וּבַמֶּה – באיזו דרך עָבַד, האם בהשתחוויה או בהקרבת הקרבן.
