משנה ו: נִתְעַכַּל הַבָּשָׂר, מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן. וְהַקְּרוֹבִים בָּאִים וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַדַּיָּנִין וּבִשְׁלוֹם הָעֵדִים, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין בְּלִבֵּנוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם, שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. וְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִין, אֲבָל אוֹנְנִין, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַלֵּב:
כפי שהתבאר במשנה לעיל, קוברים את הרוגי בית דין בבית קברות המיוחד לכך, ולא בקברי אבותיו. אמנם לאחר שנִתְעַכֵּל הַבָּשָׂר, מְלַקְּטִין קרובי המת אֶת הָעֲצָמוֹת, וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן – בקברי אבותיו, כיון שלאחר עיכול הבשר נתכפרו חטאיו של ההרוג.
וּמיד לאחר הריגת הנידון, הַקְּרוֹבִים של ההרוג היו בָּאִים וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַדַּיָּנִין וּבִשְׁלוֹם הָעֵדִים, כְּלוֹמַר – כאילו אומרים שֶׁאֵין בְּלִבֵּנוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם, שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. וְלֹא הָיוּ הקרובים מִתְאַבְּלִין, כיון שבאותו זמן רשע הוא, ואין ראוי שיתאבלו עליו, ואף לאחר שנתעכל הבשר והסתיימה כפרתו לא היו מתאבלים, לפי שכבר נדחתה האבילות, אֲבָל אוֹנְנִין – מצטערים על מיתתו, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַלֵּב, וכיון שסוף סוף קרובם הוא, מותר להם להצטער בליבם על מיתתו.
