משנה ו: הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים, חַיָּב. אִם אֵין לוֹ דָמִים, פָּטוּר:
נאמר בתורה 'אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים, אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם'. כלומר, שיש מקרים שהתירה התורה להרוג את הבא במחתרת, ובאופן זה אם לא נהרג, פטור הוא מלשלם על הגניבה, כיון שהעושה מעשה העשוי לחייב מיתה, ובאותו מעשה עצמו התחייב ממון, פטור מתשלומי הממון.
הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת לגנוב ממון, שהתירה התורה להורגו, נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, כיון שידעה התורה שבעל הבית לא יניח לו לגנוב אלא ינסה למונעו מכך, והגנב יהרוג אותו, ולכן התירה מתחילה לבעל הבית להרוג את הגנב, כדין 'רודף', אמנם אם ודאי לא יהרגנו, כגון שהאב בא במחתרת לגנוב בבית בנו, ובודאי לא יהרוג האב את בנו, אסור לבן להורגו. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים – אם אסור לבעל הבית להורגו, כגון שהגנב הוא אביו ובודאי לא יהרגנו, ואינו נחשב כ'רודף', חַיָּב בתשלומי החבית ששבר, ככל מזיק. ואִם אֵין לוֹ דָמִים, ומותר לבעל הבית להורגו, וכגון בסתם גנב, כיון שבמעשה זה התחייב מיתה, אף שלא נהרג בפועל, פָּטוּר מתשלומי החבית, לפי שאין מתחייבים על מעשה אחד מיתה וממון.
