משנה ז: וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן, הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, אַחַר הַזְּכוּר וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן:
משנתנו מונה את אותם בני אדם שמותר לכל אדם להורגם כדי למונעם מעבירה: וְאֵלּוּ הֵן הבאים לעבור עבירה, שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן מלעבור עבירה, אפילו בְּנַפְשָׁן – על ידי הריגתם, הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, והרודף אַחַר הַזָּכוּר לעבור עמו עבירה, וְהרודף אַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה לאונסה, והוא הדין ברודף אחר אחת מכל שאר העריות שיש בהם כרת, שמותר להרוג את הרודף כדי למונעו מעבירה זו, שנאמר 'צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה', ומשמע שאם היה מי שיושיע אותה היה רשאי אפילו להרוג את הרודף. וכיון שנאמר בפרשה זו 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה', יש ללמוד מכך שאף הרודף אחר חבירו להורגו, מותר להרוג את הרודף. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה, אף על פי שדבר זה דומה לעריות, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שהם כופרים בעיקר, אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן, וכל שכן שאר חייבי מיתות בית דין שאין אדם רשאי להורגם קודם שיעברו את העבירה, אלא מתרים בהם, ולאחר שעברו את העבירה מביאים אותם לבית דין, והם מענישים אותם.
