משנה ב: נִתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לַנְּפָלִים, וְהָרַג בֶּן קַיָּמָא, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וָמֵת, פָּטוּר. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת עַל מָתְנָיו וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וָמֵת, חַיָּב. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, פָּטוּר:
מי שנִתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה, וטעה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, וכגון שעמד בסמוך לבהמה ובא להורגה, והתרו בו העדים שיתכן שתיכשל ידו ויהרוג את האדם העומד בסמוך, ואמר שלא איכפת לו אם ייהרג האדם, או שהתכוון לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, או שהתכוון לַנְּפָלִים וְהָרַג בֶּן קַיָּמָא, פָּטוּר, כיון שזו התראת ספק, שהרי לא ידעו העדים אם אכן ייהרג האדם או לא.
עתה מבארת המשנה שיש צורך שתהא ההכאה ראויה להמית, ושתהא כוונתו למכה זו הראויה להמית:
נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו, וְלֹא הָיָה בָהּ – במכה זו כְּדֵי לְהָמִית אם אכן היתה ניתנת עַל מָתְנָיו, וְהָלְכָה לָהּ – ופגעה המכה עַל לִבּוֹ, וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וָמֵת, פָּטוּר, כיון שלא נתכוון למכה שיש בה כח להורגו. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ, וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו, וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וְאף על פי כן מֵת, פָּטוּר, כיון שהמכה שניתנה בפועל לא היתה ראויה להמית. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בָהּ כח כְּדֵי לְהָמִית את הַגָּדוֹל, וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וָמֵת, פָּטוּר, כיון שלא היתה זו מכה הראויה להורגו. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן, וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וָמֵת, פָּטוּר, כיון שלא היתה זו מכה הראויה להמית. אֲבָל אם נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת עַל מָתְנָיו, וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אם היתה ניתנת עַל מָתְנָיו, וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וָמֵת, כיון שהיתה כוונתו למכה הראויה להמית, וגם היכה בפועל הכאה הראויה להמית, אף שהתכוון למקום אחד ופגע במקום אחר, חַיָּב. וכן אם נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל, וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, והיה בה כדי להמית את הקטן, וָמֵת, חַיָּב.
מדברי תנא קמא בתחילת המשנה משמע שרק אם התכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור, אבל אם התכוון להרוג אדם זה והרג אדם אחר, חייב, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אם נִתְכַּוֵּן לַהֲרוֹג אֶת זֶה, וְהָרַג אֶת זֶה, פָּטוּר.
