משנה ג: רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּפָּה. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה, נִדּוֹנִין בַּקַּלָּה. הַנִּסְקָלִין בַנִּשְׂרָפִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִדּוֹנִין בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵפָה חֲמוּרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נִדּוֹנִין בִּשְׂרֵפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִלּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. אָמְרוּ לוֹ, אִלּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בַּסַּיִף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּחֶנֶק:
רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים – שני בני אדם או יותר שעמדו יחד, ויצא חץ מביניהם והרג אדם, ואין ידוע מי הוא שזרק את החץ, כֻּלָּן פְּטוּרִין מספק, ואפילו אם האחד מוחזק כצדיק אין אומרים שבודאי השני הרגו, אלא שניהם פטורים.
שור שהרג את הנפש ונגמר דינו להריגה, והרי הוא אסור בהנאה, והתערב בשוורים אחרים, סוקלים את כולם, כיון שבין כך כולם אסורים בהנאה מספק, ועל ידי זה יקיימו מצוות סקילה גם באותו שור מסופק. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּפָּה – מכניסים את כל השוורים למקום סגור, והם מתים ברעב, ואין צורך לסקול את כולם.
כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת – בני אדם שהתחייבו במיתות שונות על עבירות שונות, שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה, ואין ידוע מי נידון באיזו מיתה, נִדּוֹנִין כולם בַּמיתה הקַּלָּה שביניהם, לפי שאי אפשר להחמיר ולהרוג את המחויב מיתה קלה במיתה חמורה, אבל אפשר להקל על המחויב מיתה חמורה ולהורגו במיתה קלה. ומבארת המשנה את האופנים בכך, אם התערבו הַנִּסְקָלִין בַנִּשְׂרָפִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִדּוֹנִין בִּסְקִילָה, כיון שֶׁהַשְּׂרֵפָה חֲמוּרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נִדּוֹנִין בִּשְׂרֵפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִלּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה, שהרי החמירה עליה התורה יותר מבת ישראל שזינתה, וכיון שארוסה בת ישראל שזינתה נידונית בסקילה, ובת כהן בשריפה, מוכח ששריפה חמורה יותר. אמנם חכמים סוברים שלגבי ארוסה אין חילוק בין בת כהן לבין בת ישראל, ושתיהן נידונות בסקילה, ורק לגבי בת כהן נשואה החמירה התורה, שבת ישראל נשואה שזינתה נידונית בחנק, ובת כהן נשואה בשריפה, נמצא שאין ראיה לכך ששריפה חמורה מסקילה. אָמְרוּ לוֹ חכמים כראיה לדבריהם, אִלּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שפשטו ידיהם בעיקר.
התערבו הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, ייהרגו כולם בַּסַּיִף, שזו המיתה הקלה ביותר, והוכיח כן מהאנשים המדיחים את יושבי עיר הנידחת, שהוא סובר שהם בחנק [ואילו חכמים החולקים סוברים שמדיחי עיר הנדחת נידונים בסקילה]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, ייהרגו כולם בַּחֶנֶק, שזו המיתה הקלה יותר, וראייתם מאנשי עיר הנדחת עצמם, שנהרגים בסייף, ולא בחנק.
