מאמרם ז"ל "כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא יותרון חיוהי", לכאורה נפלאת. ולדברינו כאן הענין יותר מבואר בטוב טעם, שאינו על דרך הנקימה ח"ו, אלא שכמו שמטבע האדם שאם יאכל מאכל שבטבעו הוא מקלקל ומזיק לגופו, יזיק לו אותו המאכל או גם יחלה ממנו, ואם סם המות הוא ימות ממנו, ובעצמו נתחייב בנפשו, כן הוא בענין העונות של הנפש החוטאת ח"ו, כיון שכן קבע הוא יתברך ברצונו טבע סידור מצבם ועניניהם של העולמות, שמעשי האדם הטובים או רעים ח"ו הם כענין מאכל ומזון להם, אין שייך ותרנות בזה, והוא מוכרח להריק לכלוך הטומאה שהגביר בעונו בעולמות. (נפש החיים, ב, ח)
תפריט
תפריט
רביעי
ה' אייר התשפ"ו
