משנה ד: אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם. וְאֵנָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט וְעַד שֶׁיֻּדַּח רֻבָּהּ וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כַיְּחִידִים. וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חֹמֶר בַיְחִידִים מִבַּמְרֻבִּים, שֶׁהַיְחִידִים בִּסְקִילָה, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט. וְהַמְרֻבִּים בְּסַיִף, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד:
משנה ד: עתה מבארת המשנה את דין אנשי עיר הנדחת לעולם הבא: אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת, אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר 'יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם', וְאֵינָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר, וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט של אנשי העיר, וְעַד שֶׁיֻּדַּח רֻבָּהּ – יודחו רוב יושבי העיר, וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים. אבל אם הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים, אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ של העיר, אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ נידונים כַיְּחִידִים העובדים עבודה זרה. וְאנשי עיר הנדחת צְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חֹמֶר שיש בַיְחִידִים העובדים עבודה זרה מִבַּמְרֻבִּים, והם אנשי עיר הנדחת, שֶׁהַיְחִידִים נידונים בִּסְקִילָה, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט – ניצול, וניתן ליורשיהם. וְהַמְרֻבִּים שעבדו עבודה זרה, והיינו אנשי עיר הנדחת, הקילה עליהם התורה שייהרגו בְּסַיִף, שהיא מיתה קלה יותר, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד, שאמרה תורה 'וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ'.
