משנה ב: זָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, שֶׁנֶאֱמַר כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וְגוֹ'. שְׁלשָׁה בָתֵּי דִינִין הָיוּ שָׁם, אֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. בָּאִים לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרַי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, בָּאִין לָהֶן לְאוֹתָן שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָרְשׁוּ חֲבֵרַי כָּךְ לִמַדְתִּי וְכָךְ לִמְדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵאת תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה וְלִמֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמֵד, פָּטוּר. וְאִם הוֹרָה לַעֲשׂוֹת, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת. תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת, פָּטוּר, נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ:
זָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, התבאר במשנה הקודמת שדינו בחנק, שֶׁנֶאֱמַר 'כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וְגוֹ' וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וגו', וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל', שְׁלשָׁה בָתֵּי דִינִין הָיוּ שָׁם, בירושלים, אֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, ואם יש באחת הערים מחלוקת בין חכם אחד לבית הדין שבעירו, בָּאִים כולם לְבית דין זֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרַי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ אותו בית דין את ההלכה בענין זה, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, בָּאִין לָהֶן לְאוֹתָן דיינים היושבים בסנהדרין שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָרְשׁוּ חֲבֵרַי כָּךְ לִמַדְתִּי וְכָךְ לִמְדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵאת תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה", והם מכריעים את ההלכה בענין זה. ואם הכריעו הסנהדרין שבלשכת הגזית כדעת בית הדין ושלא כדעת אותו חכם יחיד, וחָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה [-למד לעצמו] וְלִמֵּד לאחרים כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמֵד, שלא כפי הוראת הסנהדרין, פָּטוּר. וְאִם הוֹרָה לַעֲשׂוֹת מעשה על פי הוראתו בניגוד לדעת הסנהדרין, חַיָּב מיתה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן', ומלשון 'אשר יעשה' יש ללמוד שאֵינוֹ חַיָּב מיתה עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת.
תַּלְמִיד שעדיין לא הגיע להוראה, אפילו שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת נגד דעת הסנהדרין הגדולה שבלשכת הגזית, פָּטוּר, כיון שבין כך אין לסמוך על הוראתו, נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ – חומר העבירה שלו, שהורה הוראה למעשה קודם שהגיע להוראה, נוסף על חומרת העוון של המראת בית הדין, זו הסיבה להקל עליו ולא לחייבו מיתה.
