משנה א: כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וִשַׁבָּת הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַיָּב עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת:
משנה א: משנתנו עוסקת בדינו של אדם שעבר פעמים רבות על חילול שבת בשוגג, במלאכות שונות, ובשבתות שונות, באילו אופנים חייב קרבן אחד על כל חילולי השבת, ובאיזה אופן חייב קרבן על כל פעם ופעם שחילל את השבת: כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת, כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת – שכח לגמרי שיש מצוה לשמור את קדושת השבת, ואסור לעשות בו מלאכות, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת, כיון שהקרבן בא על ה'שגגה', והיא השכחה, וכיון שהיתה לו רק שכחה אחת, שמחמתה עבר על מלאכות רבות בשבתות רבות, מביא חטאת אחת.
הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת – יודע וזוכר שיש מצוות שבת בתורה, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, מתוך ששגג בכמה שבתות, שלא זכר ששבת היום, חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וִשַׁבָּת, ואין זו נחשבת 'שכחה אחת', כיון שבודאי נודע לו באמצע השבוע שעברה השבת, אלא שלא נזכר במלאכות שעשה, ולכן אין מחשיבים זאת כאילו כל השבתות שחילל הם שכחה אחת, אלא כל שבת היא שכחה בפני עצמה, וחייב עליה קרבן חטאת בפני עצמו.
הַיּוֹדֵעַ שֶׁיום זה הוּא שַׁבָּת, אך לא ידע שמלאכות מסוימות אסורות בשבת, וּמחמת כן עָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, נמצא שכל מלאכה היא 'שכחה' בפני עצמה, אך מה שעבר על אותה מלאכה כמה פעמים בכמה שבתות אין זה אלא שכחה אחת, ולכן חַיָּב חטאת עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה, ואף אם עבר על אותה מלאכה בשבתות רבות, כיון שהשכחה היא אחת, מביא חטאת אחת על אותה מלאכה.
הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, כגון אב מלאכה ותולדותיה של אותה מלאכה, מחמת שנעלם ממנו איסור מלאכה זו, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת על אותה מלאכה ותולדותיה, שהכל נחשב כשכחה אחת.
משנה ב: אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת הַזּוֹרֵעַ וְהַחוֹרֵשׁ וְהַקּוֹצֵר וְהַמְעַמֵּר הַדָּשׁ וְהַזּוֹרֶה הַבּוֹרֵר הַטוֹחֵן וְהַמְרַקֵּד וְהַלָּשׁ וְהָאוֹפֶה הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר הַמְלַבְּנוֹ וְהַמְנַפְצוֹ וְהַצּוֹבְעוֹ וְהַטווֶֹה וְהַמֵּסֵךְ וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין הַקּוֹשֵׁר וְהַמַתִּיר וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת הַצָּד צְבִי הַשּׁוֹחֲטוֹ וְהַמַּפְשִׁיטוֹ הַמּוֹלְחוֹ וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ וְהַמּוֹחֲקוֹ וְהַמְחַתְּכוֹ הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַבּוֹנֶה וְהַסּוֹתֵר הַמְכַבֶּה וְהַמַּבְעִיר הַמַּכֶּה בַפַּטִישׁ הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת:
משנה ב: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, העובר על כמה מלאכות מחמת שלא ידע שהיום שבת, חייב רק חטאת אחת. אבל מי שיודע ששבת היום, אך לא ידע שמלאכות אלו אסורות, חייב חטאת על כל מלאכה שעשה. משנתנו מונה את מיני המלאכות השונות שנאסרו בשבת. אף שבתורה לא פורטו המלאכות האסורות בשבת, אך מסמיכות הפסוקים, בהם נכתב שאין לבנות את המשכן בשבת, למדו חכמים שהמלאכות החשובות שהיו בעשיית המשכן הן המלאכות האסורות בשבת. משנתנו מונה את 'אבות המלאכות', כלומר המלאכות העיקריות שהיו מלאכות חשובות בעשיית המשכן, שיש להן 'תולדות', כלומר מלאכות נוספות הדומות להן, ואסורות גם הן.
אֲבוֹת מְלָאכוֹת, אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת, ואלו הן, הַזּוֹרֵעַ. וְהַחוֹרֵשׁ. וְהַקּוֹצֵר. וְהַמְעַמֵּר – אוסף את היבול שגדל בקרקע, כגון העושה עומרים מהתבואה. הַדָּשׁ – הדורס על גרעיני התבואה כדי להפרידם מהקליפה. וְהַזּוֹרֶה את התבואה לרוח, כדי שהקליפות הקלות יעופו ברוח, והגרעינים הכבדים יפלו במקומם לארץ. הַבּוֹרֵר את הפסולת מתוך האוכל. הַטוֹחֵן. וְהַמְרַקֵּד – מנפה את הקמח. וְהַלָּשׁ את העיסה. וְהָאוֹפֶה. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר מהבהמה. הַמְלַבְּנוֹ – מכבסו במים לנקותו. וְהַמְנַפְצוֹ – מפריד לחוטים את חתיכת הצמר, על ידי חבטות במקל או על ידי מסרק, וְהַצּוֹבְעוֹ. וְהַטווֶֹה את הצמר לחוטים.
[הקדמה קצרה להבנת שתי המלאכות הבאות: אריגת בגד נעשית על ידי שמותחים את חוטי ה'שְׁתִי', ומעבירים ביניהם לסירוגין את חוט ה'עֵרֶב', כשחוט השְׁתִי הראשון מעליו, השני תחתיו וכן הלאה, לסירוגין. כדי להקל על העברת חוטי הערב בין חוטי השְׁתִי, היו מותחים את חוטי השְׁתִי בשתי מערכות, שבכל אחת מהן טבעות מיוחדות להעברת חוטי השְׁתִי, כך שכל החוטים הזוגיים היו במערכה אחת והלא זוגיים במערכה שניה, ולאחר העברת חוט הערב בין שתי המערכות היו מחליפים את מקומם של המערכות, ומעבירים שוב את חוט הערב ביניהם, וכך נוצרת אריגת הבד].
וְהַמֵּסֵךְ – המותח את חוטי השְׁתִי מצד לצד. וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין – עושה שתי טבעות או שתי לולאות להעביר בתוכן את חוטי השְׁתִי, וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין – מעביר פעמיים את חוט הערב בין חוטי השְׁתִי. וְהַפּוֹצֵעַ – מפרק מהאריגה שְׁנֵי חוּטִין של ערב, מבין חוטי השְׁתִי.
הַקּוֹשֵׁר. וְהַמַתִּיר. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַצָּד צְבִי. הַשּׁוֹחֲטוֹ. וְהַמַּפְשִׁיטוֹ – מפשיט את עורו. הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ [בגמרא מבואר שמליחת העור ועיבודו זו מלאכה אחת, ויש להוסיף כאן מלאכת 'משרטט', שמסמן על העור היכן יש לחותכו]. וְהַמּוֹחֲקוֹ – מחליקו על ידי גירוד השערות מהעור בכלי ברזל. וְהַמְחַתְּכוֹ לפי המידה הנצרכת. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. הַבּוֹנֶה. וְהַסּוֹתֵר על מנת לבנות באותו מקום. הַמְכַבֶּה. וְהַמַּבְעִיר. הַמַּכֶּה בַפַּטִישׁ – עושה דבר שהוא גמר מלאכה, אפילו זו הכאה קטנה בפטיש כדי להחליק את העקמימות שבכלי, כיון שזהו גמר מלאכת הכלי, הרי זו מלאכה. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת – מרשות היחיד לרשות הרבים, או להיפך. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת:
