משנה ג: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת בְּכָל לָשׁוֹן חַיָּב אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא חִיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֶׁם שֶׁכָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לֵידַע אֵיזֶהוּ בֶן זוּגוֹ אָמַר רַבִּי מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל נֹחַ מִנָּחוֹר דָּן מִדָּנִיֵּאל גָּד מִגָּדִּיאֵל:
משנה ג: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, אם הוא אדם השולט בשתי ידיו, אך אדם רגיל חייב רק על כתיבה ביד ימינו, ואיטר חייב רק על כתיבה בשמאלו, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד, כגון שכתב פעמיים את האות אל"ף, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, כגון שכתב אל"ף בי"ת, בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת – שני סוגי דיו, כגון שחור ואדום, בְּכָל לָשׁוֹן וכתב, חַיָּב.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא חִיְּבוּ את הכותב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם 'רוֹשֶׁם', אף שאין כל משמעות לכתיבתו, שֶׁכָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, בשעה שהיו מטלטלים אותם ממסע למסע, כדי לֵידַע אֵיזֶהוּ בֶן זוּגוֹ של כל קרש כאשר יקימוהו מחדש, לפי שקדושתו של קרש היא לפי מיקומו, שקרשי הדרום, הקרובים למנורה קדושים משל צפון, והקרובים לקדש הקודשים קדושים יותר, וכדי שלא יתחלפו היו רושמים עליהם סימנים שונים, ולכן אף מי שעושה רושם מסוים, אף שאינו אות בשום לשון, חייב.
אָמַר רַבִּי, מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל – מי שהתכוון לכתוב מילה ארוכה, וכתב רק חלקה, אך גם אותו חלק שכתב הוא בעל משמעות, חייב על כך, כגון שכתב רק 'שֵׁם' מִתוך המילה 'שִּׁמְעוֹן' וּ'שְׁמוּאֵל' שהתכוון לכתוב, או שכתב 'נֹחַ' מִתוך 'נָּחוֹר', או 'דָּן' מִ'דָּנִיֵּאל', 'גָּד' מִ'גָּדִּיאֵל', בכל אלו חייב על כתיבת אותו שם קטן, אף שעיקר כוונתו היתה לכתוב את השם הגדול [ואף שבכתיבת 'שם' משתמשים במ"ם סתומה, ובכתיבת 'שמעון' משתמשים במ"ם פתוחה, סובר תנא זה שאין נפקא מינה בכך, כיון שהלשון דומה].
משנה ד: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּב כָּתַב בִּדְיוֹ בְּסַם בְּסִקְרָא בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם עַל שְׁנֵי כָתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקָס וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה חַיָּב הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ חַיָּב הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר:
משנה ד: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד – בהעלמה אחת, כלומר שנעלם ממנו ששבת היום, או שהדבר אסור, ולא נזכר בדבר בין אות אחת לשניה, אלא רק אחרי שסיים את כתיבת שתי האותיות, חַיָּב חטאת [ולהלן (משנה ו) יבואר הדין באופן שכתב שתי אותיות בשתי העלמות].
כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם – צבע העשוי ממין אדמה, בְּסִקְרָא – צבע אדום, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם – מיני צבעים שונים, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, ואף אם לא כתב את שתי האותיות סמוכות ממש, אלא עַל שְׁנֵי כָתְלֵי זָוִיּוֹת – שני קירות הסמוכים זה לזה בזוית, וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקָס – שני דפים בספר אחד, וכתב אות אחת בדף זה ואות שניה בדף אחר, וּמתוך שהם סמוכים זה לזה, הֵן נֶהְגִּין [-נקראים] זֶה עִם זֶה, חַיָּב.
הַכּוֹתֵב בדיו עַל בְּשָׂרוֹ, חַיָּב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ בברזל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, לפי שאין דרך כתיבה בכך.
