משנה ו: עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ ממִּצְרַיִם, וְלֹא הָיָה חוֹתֵם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל. שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים כו', עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל:
במשנה הקודמת הובא שקודם אכילת מצה ומרור וסעודת החג אומרים את חציו הראשון של ההלל, מבררת המשנה: עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עַד 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה'. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד 'חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם'. וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה, ובמהות חתימה זו נחלקו התנאים, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אומר כך, 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם', וְלֹא הָיָה חוֹתֵם, וכמו בברכת הנהנין וברכות המצות, שפותחות ב'ברוך' ואינן חותמות ב'ברוך', כיון שהכל זו הודאה אחת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, היה מוסיף בברכה ואומר כך 'כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים [-קרבן חגיגה] וּמִן הַפְּסָחִים' כו', עַד שמסיים וחותם 'בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל', וטעמו של רבי עקיבא שצריך לחתום בסוף, לפי שהוסיף בתוך הברכה דברי ריצוי ובקשה. ואחרי ברכה זו של סיום ההגדה אוכל מצה ומרור וסעודת החג.
משנה ז: מָזְגוּ לוֹ כוֹס שְׁלִישִׁי, מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ. רְבִיעִי, גוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל, וְאוֹמֵר עלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ, אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת, יִשְׁתֶּה. בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי, לֹא יִשְׁתֶּה:
מָזְגוּ לוֹ כוֹס שְׁלִישִׁי של יין, מְבָרֵךְ על כוס זו עַל מְזוֹנוֹ – ברכת המזון. מזגו לו כוס רְבִיעִי, גוֹמֵר עָלָיו אֶת אמירת הַהַלֵּל שהתחיל בה קודם לכן, וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר – יש אומרים שהכונה ל'נשמת כל חי', ויש אומרים שהכוונה ל'יהללוך ה' כל מעשיך' [ונוהגים לומר את שניהם]. בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ – בין ראשונה לשניה ובין שניה לשלישית, אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יין, יִשְׁתֶּה. בֵּין כוס שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי, לֹא יִשְׁתֶּה יין נוסף, מחשש שישתכר ולא יוכל לסיים את אמירת ההלל.
