משנה ד: מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו. וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנּוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמוֹר כָּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ:
ממשיכה המשנה בהנהגת ליל הסדר: מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי של יין, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל את אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן לשאול מעצמו, אָבִיו מְלַמְּדוֹ לשאול, וכך הוא שואל, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנּוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, שאינם מרים, הַלַּיְלָה הַזֶּה אנו אוכלים מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, והַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי, שהרי אסור לבשל או לשלוק את קרבן הפסח, אלא רק לצלותו. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אין אָנוּ מַטְבִּילִין אפילו פַּעַם אַחַת, והַלַּיְלָה הַזֶּה אנו מטבילים שְׁתֵּי פְעָמִים. והאב משיב לו על שאלות אלו, וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל הבֵּן, כך אָבִיו מְלַמְּדוֹ. וכשהוא משיב ומספר את סיפור יציאת מצרים, מַתְחִיל בִּגְנוּת – מספר שמתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה, ומתחילה היינו משועבדים לפרעה במצרים, וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, שקירבנו הקדוש ברוך הוא לעבודתו, וגאלנו ממצרים, וְדוֹרֵשׁ – קורא ומבאר את הפרשה שאומרים מביאי הביכורים, שם מובאות בקצרה הרדיפות שהיו לעם ישראל, מֵ'אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי', שזהו סיפור לבן הארמי שרצה להרוג את יעקב אבינו ומשפחתו, עַד שֶׁיִּגְמוֹר כָּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ, שגאל אותנו ה' ממצרים, והביאנו לארץ ישראל.
משנה ה: רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמִר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם. מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו, הַלְלוּיָהּ:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמִר, כָּל מי שֶׁלֹּא אָמַר – שלא פירש וביאר את טעמם של שְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח – בליל הסדר, לֹא יָצָא כראוי יְדֵי חוֹבָתוֹ של סיפור יציאת מצרים, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. קרבן פֶּסַח, מדוע אנו אוכלים אותו, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח [-דילג] הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. מַצָּה שאנו אוכלים, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, ומתוך המהירות לא הספיק בצקם להחמיץ, ואכלוהו מצות. מָרוֹר אנו אוכלים, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עצמו יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו, הַלְלוּיָהּ, ואומר את החלק הראשון של ההלל [ולהלן יבואר עד היכן הוא אומר, ומתי הוא משלים את חציו השני של ההלל].
