מסכת פסחים, פרק א, משנה א

משנה א: אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְלָמָּה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף, מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָל הַמַּרְתֵּף. וּבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת:
משנה א: אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר – בליל י"ד בניסן, בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ, כדי שלא ישאר חמץ בביתו בפסח ויעבור באיסור 'בל יראה ובל ימצא', או מחשש שימצא בפסח את החמץ ויאכלנו. ובדיקה זו נעשית לְאוֹר הַנֵּר, ומבואר בגמרא שדרשו זאת חכמים מלשון הפסוקים, שיש צורך לבדוק, ושהבדיקה תיעשה דוקא בנר. ותקנו את זמן הבדיקה בלילה, כיון שכל האנשים נמצאים בבתיהם, וגם כיון שאור הנר מאיר יותר בלילה מאשר ביום.
אומרת המשנה דין נוסף: כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין – שאין דרך להכניס בּוֹ חָמֵץ, אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה. שואלת המשנה, וְאם כן, לָמָּה אָמְרוּ בהמשך המשנה שיש לבדוק שְׁתֵּי שׁוּרוֹת של חביות יין הנמצאות בַּמַּרְתֵּף, והרי לכאורה זהו מקום שאין מכניסים בו חמץ. משיבה המשנה, דין זה נאמר רק במָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ, כלומר, במרתף יין שנוטלים ממנו יין לסעודה, ולפעמים המשרת יורד לשם באמצע הסעודה כדי להביא יין, ופת לחם בידו, ועשוי להשאירה שם, ונמצא שזהו מקום שמכניסים בו חמץ.
מביאה המשנה מחלוקת בבדיקה זו של 'שתי שורות' במרתף יין: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צריך לבדוק שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָל הַמַּרְתֵּף, כלומר, אם יש לו אלף חביות יין סדורות בשורות של עשרה עשרה זו על גב זו, בודק את כל החביות הפונות כלפי הפתח, שהן מאה חביות, וכן את כל החביות העליונות, שהן מאה חביות, וביחד הן מאה ותשעים חביות [שהרי השורה של עשר החביות הקדמיות העליונות, נספרת גם עם החביות הפונות כלפי הפתח וגם עם החביות העליונות]. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בודק רק את שְׁתֵּי השׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת, שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת כלומר, בודק רק את החביות שבשורות החביות הפונות כלפי הפתח, ומתוכן בודק רק את שתי השורות העליונות שבהן, והן רק עשרים חביות.