א. שנים מן האחין נשואין לשתי אחיות ומתו שניהן ולא נודע איזה מהן
מת ראשון, הואיל ואי אפשר ליבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן
שתיהן חולצות ולא מתיבמות, ואפילו היתה אחת מהן אסורה על היבם
משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא
מתיבמות. אבל אם היתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיתה אם אשתו או
בתה הרי אחותה מותרת לו ורצה חולץ רצה מיבם שהרי לא נפלה זיקתו
על שתיהן שאין זיקה על הערוה. (יבום, פ"ז ה"א)
ב. היתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערוה והאחרת אסורה על
היבם השני משום ערוה, האסורה לזה מותרת לאחיו והאסורה לזה
מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אחד מהן על המותרת לו בלבד ורצה
חולץ לזו המותרת לו רצה מיבם. (יבום, פ"ז ה"ב)
ג. שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות ויש לכל אחת משתיהן
צרה ומתו הנשואין את האחיות ונפלו האחיות וצרותיהן ליבום אם חלץ
לצרות נפטרו האחיות, אבל אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן עד
שיחלצו הצרות, מפני שחליצת אחיות חליצה שאינה מעולה וחליצה
שאינה מעולה אינה פוטרת את הצרה כמו שבארנו. (יבום, פ"ז ה"ט)
ד. נחלצה אחת מהן חליצה פחותה, הותרה להנשא לזר זו שנחלצה, אבל
צרתה אסורה, עד שתחלוץ גם היא, או עד שיחלצו כל האחין לראשונה
שנחלצה החליצה הפחותה, שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת היבם
מבית זה עד שתחזור על כל האחין או עד שתחלוץ כל אחת מהן. (יבום,
פ"ה הי"ב)
ה. יבמות רבות הבאות מבית אחד כיון שנבעלה אחת מהן בעילה כשרה
או נחלצה חליצה מעולה הותרו הכל ונסתלקה זיקת היבם מעליהן, ואם
נבעלה אחת מהן בעילה פסולה או נתן לה מאמר פסול נאסרו כולן ליבום
וצריכה גט זו שנבעלה או שנתן לה המאמר וצריכה חליצה [כל] אחת מהן
להתירן לזר שאין זיקת היבום מסתלקת בבעילה פסולה. (יבום, פ"ה הי"א)
ו. מת אחד מן האחין ונפלה אשתו ליבום ואחר כך מת שני ונפלה אשתו
שהיא אחות הראשונה ליבום והרי שתיהן קיימות שתיהן חולצות ולא
מתיבמות כמו שבארנו. מתה האחרונה חזרה הראשונה להתירה וחולצת
או מתיבמת, מתה הראשונה הרי האחרונה באיסורה עומדת וחולצת ולא
מתיבמת שהרי לא היתה ראויה ליבום בשעת נפילתה. וכן אם קדם אחד
מן האחין וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה לשאר האחין שהרי הזיקה
שאסרה אותה הסירה אחיו בחליצתו. (יבום, פ"ז הלכות ג-ד)
ז. שנים מן האחין נשואין לשתי אחיות ומתו שניהן ולא נודע איזה מהן
מת ראשון, הואיל ואי אפשר ליבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן
שתיהן חולצות ולא מתיבמות, ואפילו היתה אחת מהן אסורה על היבם
משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא
מתיבמות, אבל אם היתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיתה אם אשתו או
בתה הרי אחותה מותרת לו ורצה חולץ רצה מיבם שהרי לא נפלה זיקתו
על שתיהן שאין זיקה על הערוה. (יבום, פ"ז ה"א)
ח. היתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערוה והאחרת אסורה על
היבם השני משום ערוה, האסורה לזה מותרת לאחיו והאסורה לזה
מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אחד מהן על המותרת לו בלבד ורצה
חולץ לזו המותרת לו רצה מיבם. (יבום, פ"ז ה"ב)
ט. שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת
הנשוי נכרית ואחר כך מת אחד מבעלי אחיות הרי הנכרית חולצת ולא
מתיבמת מפני שהיא צרת אחות אשתו בזיקת אחיו שמת אחרון, ולא עוד
אלא אפילו גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אחר שמת הנשוי נכרית
ומת המגרש הרי הנכרית חולצת ולא מתיבמת הואיל ונעשית צרת אחות
אשתו בזיקה שעה אחת, שאם תתיבם שמא יבואו ליבם אותה ואפילו לא
גירש זה שמת אחרון את אשתו. ומפני מה לא גזרו דבר זה בנישואין
שהרי צרת ערוה בנישואין אם גירש את הערוה ומת צרתה מותרת ליבם
כמו שבארנו, מפני שאיסור צרת הערוה בנישואין ידוע לכל ואינן באין
להתיר הצרה אם לא גירש הערוה ואיסור צרת ערוה בזיקה אינו ידוע לכל
ובאין להתיר הצרה ואפילו לא נתגרשה הערוה. (יבום, פ"ו הלכות כה-כו)
י. שלשה אחין, שנים מהן נשואין לשתי אחיות, מת אחד מבעלי אחיות
ועשה השלישי ביבמתו מאמר, ואחר כך מת בעל האחות השני, ונפלה
האחות השנייה לפני האח השלישי, הרי זה נותן גט לבעלת המאמר וחולץ
לה, וחולץ לאחותה האחרונה כדי להתירן לזר. מת זה שעשה המאמר
והיתה לו אשה אחרת, ונפלו שתיהן לפני בעל האחות, בעלת המאמר
פטורה מן החליצה ומן היבום, שהרי היא אחות אשתו, והאשה האחרת
חולצת ולא מתיבמת, שאין המאמר קונה קנין גמור עד שיפטור את
הצרה. (יבום פ"ז הלכות ו-ז)
יא. שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות והשלישי נשוי נכרית, מת
אחד מבעלי אחיות ויבם הנשוי נכרית את אשתו ואחר כך מתה אשתו של
שני ואחר כך מת השלישי ונפלו שתי נשיו לפני השני שאין לו אשה הרי
אלו פטורות מן החליצה ומן היבום, האחת מפני שהיתה אחות אשתו
בשעה שמת אחיו הראשון נאסרה עליו לעולם משום אשת אח כדין אשת
אחיו שלא היה בעולמו והנכרית משום צרתה. (יבום, פ"ז הי"א)
יב. היתה זו שהיא ערוה על היבם מקודשת לאחיו שמת בספק, או
מגורשת ממנו בספק, או שהיתה קטנה הראויה למאן ולא מיאנה באחיו
בחייו, אף על פי שמיאנה ביבם, צרתה חולצת ולא מתיבמת. (יבום, פ"ו
הכ"ב)
יג. היו עומדים ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם, וזרק לה
קידושיה קרוב לו, אינה מקודשת. קרוב לה, הרי זו מקודשת. מחצה
למחצה, או שהיו ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ואבדו קודם שיגיעו לידה,
הרי זו מקודשת בספק. כיצד הוא קרוב לו וקרוב לה, כל שהוא יכול
לשמור אותן והיא אינה יכולה, זה הוא קרוב לו. היא יכולה לשמור אותן
והוא אינו יכול, זה הוא קרוב לה. שניהן יכולין לשמור אותן או שניהן
אינם יכולים לשמור אותן, זה הוא מחצה למחצה. (אישות פ"ד הכ"ב)
יד. במה דברים אמורים בשהיה הגט בכתב ידי סופר, אבל אם כתב הבעל
הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ונתנו לה, הרי זה גט פסול (ופוסל
לכהונה). (גירושין, פ"א הי"ד)
טו. גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, או שהיה מוקדם או מאוחר, או
שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו אף על פי שעסוקין באותו ענין, או
כתב את הגט בירושלם וטעה וכתב בלוד, כל אלו פסולין עד שיחתמו בו
בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו. (גירושין, פ"א הכ"ה)
טז. זרקו לה ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם, קרוב לו אינה
מגורשת, היה הגט מחצה למחצה וממחצה למחצה עד שיהיה קרוב לה
הרי זו ספק מגורשת, היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו הרי זה פסול עד
שיגיע הגט לידה ואחר כך תנשא בו לכתחלה. כיצד הוא קרוב לו, היה
הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו זה הוא קרוב לו, שניהם יכולין
לשמרו או שניהם אין יכולין לשמרו זה הוא מחצה למחצה. (גירושין, פ"ה
הלכות יג-יד)
יז. …וכן תקנו חכמים שיכתוב זמן בגט ומקום כתיבתו כשאר השטרות,
שמא תהיה אשתו קרובתו, ותזנה כשהיא תחתיו, ויכתוב לה גט אחר
הזנות ויתן לה, ואם לא יהיה בו זמן יכולה לומר קודם הזנות נתגרשתי,
ולפיכך תקנו זמן בגיטין. (גירושין, פ"א הכ"ד)
יח. שלשה אחין נשואין שלשה נשים נכריות, מת אחד מהן ועשה השני
מאמר ביבמתו, ומת קודם שיכנוס, ונפלו שתיהן לפני היבם, הרי אלו
חולצות ולא מתיבמות, מפני שבעלת המאמר עליה זיקת שני יבמין
ונמצאת כאילו היא אשת שני מתים, ודרשו חכמים ואמרו אשת המת ולא
אשת שני מתים, לפיכך כל אשה שעליה זיקת שני יבמין חולצת ולא
מתיבמת וכן צרתה ואיסורן מדברי סופרים. ומפני מה לא יחלוץ לבעלת
המאמר שעליה זיקת שני יבמין וייבם צרתה, גזרה שלא יאמרו שתי
יבמות הבאות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתיבמת ולפיכך אסרו אף
צרתה. (יבום, פ"ו הלכות כז-כח)
יט. עשה מאמר ביבמתו ונתן גט למאמרו ומת חזרה להתירה שהמאמר
שאסרה הרי בטלו ורצה חולץ לה רצה מיבם. (יבום, פ"ו הכ"ט)
כ. בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת כשהוא קטן ונפלה פעם
שנייה לפני אחיו הגדול הרי זו חולצת ולא מתיבמת, שביאת בן תשע
שנים ויום אחד כמאמר מן הגדול כמו שבארנו ונמצא עליה זיקת שני
יבמין. (יבום, פ"ו ה"ל)
כא. וכן שני אחין נשואין לשתי אחיות ומת אחד מהן ואחר כך מתה
אשתו של שני הרי זו אסורה עולמית הואיל ונאסרה עליו בשעת נפילה,
אבל המגרש את אשתו והחזירה ומת הרי זו מותרת ליבם, ואף על פי
שהרי נאסרה עליו בחיי אחיו בשעה שגירשה הרי חזרה להתירה וכשמת
אחיו בהתירה היתה עומדת. (יבום, פ"ז הי"ב)
כב. …הבא על אשת אחיו הקיים כשהיא נדה, מביא שלש חטאות, משום
אשת איש ומשום אשת אח והן שני איסורין הבאין כאחת, ומשום נדה
שהוא איסור מוסיף, שמתוך שנתוסף בה איסור זה לבעלה נוסף ליבמה
וכן כיוצא בזה… (שגגות, פ"ד ה"א)
כג. כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה, הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד
שתמתין תשעים יום חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה בו וחוץ מיום
שנתארסה בו, כדי שיודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת להבחין בין
זרעו של ראשון לזרעו של שני. (גירושין, פי"א הי"ח)
כד. וגזירת חכמים היא שאפילו אשה שאינה ראויה לולד ואפילו נתגרשה
או נתאלמנה מן האירוסין צריכה להמתין תשעים יום, אפילו קטנה או
זקנה או עקרה או אילונית ואפילו בעלה במדינת הים או חולה או חבוש
בבית האסורין ואפילו בתולה מן האירוסין צריכות להמתין תשעים יום.
(גירושין, פי"א ה"כ)
כה. הממאנת אינה צריכה להמתין, לא גזרו אלא בגרושה, וכן המזנה אינה
צריכה להמתין מפני שהיא משמרת עצמה שלא תתעבר, וכן אנוסה
ומפותה אינן צריכות להמתין. מי שנישאת בטעות ונודע שהיא אסורה
לבעלה והוציאוה בית דין מתחתיו, אם היתה קטנה שאינה ראויה לולד
אינה צריכה להמתין, שזה דבר שאינו מצוי הוא וכל דבר שאינו מצוי
ברוב לא גזרו בו. (גירושין, פי"א הלכות כב-כג)
כו. האוכל מאכלות הרבה משמות הרבה בהעלם אחת חייב על כל שם
ושם, כיצד כגון שאכל חלב ודם ונותר ופיגול כזית מכל אחד ואחד
בהעלם אחת מביא ארבע חטאות וכן כל כיוצא באלו, וכל האוכל כזית
אחד שנתקבצו בו שמות הרבה בהעלם אחת, אם נתקבצו באיסור מוסיף
או באיסור כולל או באיסור בת אחת חייב על כל שם ושם, לפיכך הטמא
שאכל כזית חלב ונותר ביום הכפורים, מביא ארבע חטאות ואשם, חטאת
אחת משום טמא שאכל קודש, ואחת משום אוכל חלב, ואחת משום
אוכל נותר, ואחת משום יום הכפורים, והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית
זה עד שישלימו לככותבת, ומביא אשם ודאי למעילה שהרי נהנה מן
ההקדש בשגגה. (שגגות, פ"ו ה"ד)
כז. ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, שני
ענינים נכללו בלאו זה, שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה כמו
שבארנו בהלכות איסורי ביאה הרי היא אסורה לאכול בתרומות לעולם
כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר, ואם תנשא לישראל הרי היא אסורה
לאכול במורם מן הקדשים שהוא חזה ושוק לעולם אף על פי שגירשה או
מת. (תרומות, פ"ו ה"ז)
תפריט
תפריט
שלישי
י"ח תשרי התשפ"ז
