מבררת הגמרא, מַ אי
ְמ ָבֵרך – מה הן הברכות שמברכים
בשעת הנישואין ובשבעת ימי המשתה, אָ מַ ר רַ ב יְ ה ּוָדה,
כך הוא סדר הברכות, א. 'בא"י אמ"ה, ש ֶׁ הַ כּ ֹּל בּ ָ רָ א
לִ כְ בוֹּ דוֹּ ', וברכה זו היא לכבוד הקהל הנאספים לגמול
חסד עם החתן והכלה ולשמחם, ומזכירים בה את חסד
ה', שנעשה שושבין לאדם הראשון כשנשא את חוה.
ְ ב. '
ָּבר ּוך אתה ה' אמ"ה, יוֹּ צֵ ר הָ אָ דָ ם', וכיון שברכה זו
אינה מענין הברכה הקודמת, שהברכה הראשונה היא
הזכרת שבח לה' לכבוד קהל הנאספים, ואילו הברכה
השניה היא מיוחדת על יצירת האדם, לכן גם הברכה
ְ השניה פותחת ב'ברוך'. ג. '
ָּבר ּוך א"י, אמ"ה, אֲ ש ֶׁ ר יָ צַ ר
אֶׁ ת הָ אָ דָ ם בְּ צַ לְ מוֹּ , בְּ צֶׁ לֶׁם ְ ּדמ ּות ַּת ְב ִניתֹּו, וְ הִ תְ קִ ין לוֹּ ִמ ֶּׁמנ ּו
]-מגופו, מצלעותיו[ בִּ נְ יָ ן ֲעֵדי ַעד ]-בנין הנוהג
ְ לדורות[,
ָּבר ּוך ַא ָּתה ה', יוֹּ צֵ ר הָ אָ דָ ם', וכיון שברכה זו
היא הראשונה העוסקת בענין הנישואין של חתן וכלה,
פותחת היא ב'ברוך', ומכאן ואילך הברכות עוסקות
באותו ענין, והרי הן 'ברכה הסמוכה לחברתה', שאינה
פותחת ב'ברוך'. ד. 'שׂ וֹּ שׂ ָּת ִׂשי ׂש וְ תָ גֵל ֲעָקָרה ]-ירושלים
ְ החרבה כעת[, ְּבִק ּב ּוץ בּ ָ נֶׁיהָ ְלתֹּו ָכ ּה בְּ שִׂ מְ חָ ה,
ָּבר ּוך א"י,
מְ ש ַ מּ ֵ חַ ִצ ּיֹּון בְּ בָ נֶׁיהָ ', וברכה זו נתקנה כדי להזכיר את
חורבן ירושלים בעת השמחה, וכמו שנאמר )תהילים
קלז ו( 'אִ ם ֹלא ַאעֲלֶה אֶ ת יְרּושָׁ ל ִ ם ע ל רֹאש שִ מְ חָׁ תִ י'. ה.
'שַׂ מּ ֵ חַ ְּת ַׂש ַּמח ֵר ִעים ָהֲאה ּו ִבים ]-החתן והכלה, שהם
ָ רעים האוהבים זה את זה[,
ְּכ ַׂש ֵּמֲחך
ָ
ְי ִציְרך ]-כמו
ְ ששימחת את אדם הראשון[ בְּ גַ ן ֵעֶׁדן מִ קֶּׁ דֶׁ ם,
ָּבר ּוך א"י,
מְ ש ַ מּ ֵ חַ חָ תָ ן וְ כַ לָּ ה' ]-משמח את החתן והכלה יחד כל
ְ ימי חייהם, שיהיו שמחים בהצלחה תמיד[. ו. '
ָּבר ּוך
ַא ָּתה ה', אמ"ה, אֲ ש ֶׁ ר בּ ָ רָ א שָׂ שׂ וֹּ ן וְ שִׂ מְ חָ ה, חָ תָ ן וְ כַ לָּה,
גִּ ילָ ה, רִ נָּ ה, ִ ּדי ָצה, חֶׁ דְ וָ ה, אַ הֲבָ ה וְ אַ חְ וָ ה, ש ָ לוֹּ ם וְ ֵרע ּות,
מְ הֵ רָ ה ה' ֱאלֹּ ֵהינ ּו, ִי ּ ָש ַמע ְּב ָעֵרי ְיה ּוָדה ּו ְבח ּוצֹּות ְיר ּו ָש ַלִים,
קוֹּ ל שָׂ שׂ וֹּ ן וְ קוֹּ ל שִׂ מְ חָ ה, קוֹּ ל חָ תָ ן וְ קוֹּ ל כּ ַ לָּ ה, קוֹּ ל מִ צְ הֲלוֹּ ת
ְ חֲתָ נִ ים ֵמ ֻח ָּפ ָתם, ּוְנ ָעִרים ִמ ִּמ ְש ֵּתה נְ גִ ינָ תָ ם,
ָּבר ּוך ַא ָּתה ה',
מְ שַׂ מּ ֵ חַ חָ תָ ן ִעם הַ כּ ַ לָּ ה' ]-משמח את החתן והכלה יחד
בשעת חתונתם, שיצר ה' את שעת הנישואין כזמן של
שמחה מיוחדת לחתן ולכלה[.
מבררת הגמרא, ּו ַמאי ש ְ נָ א הָ א – ובמה שונה ברכה זו,
ְ האחרונה, דְ מַ תְ חִ יל ָּב ּה בְּ '
ָבר ּוך', והרי כל ברכה
הסמוכה לחברתה, ועוסקת באותו ענין, אינה פותחת
ב'ברוך', ומטעם זה הברכה הרביעית והחמישית אינן
פותחות ב'ברוך'. משיבה הגמרא, ִמ ּ ש ּום ְ ּד ַאף ַעל ַּגב
ָּפ ִנ חֲדָ ש וֹּ ת ּד – כיון שגם אם אין ים ְ ֵלי ָּכא
ְ
ְמ ָבֵרך ברכת
'אֲ ש ֶׁ ר בּ ָ רָ א' כּ ָ ל ִש ְב ָעה ימים,
ְ
ִה ְל ָּכך – ולכן בְּ רָ כָ ה בִּ פְ נֵי
ַע ְצ ָמ ּה הִ יא, ופותחת ב'ברוך'.
מביאה הגמרא מעשה בענין זה, רַ ב ַא ּ ִשי אִ יקְּ לַע לְ בֵ י רַ ב
כּ ַ הֲנָ א – רב אשי הזדמן לביתו של רב כהנא בזמן
ְ נישואין, יוֹּ מָ א קַ מּ ָ א
ָּבֵריך ּכ ּו ְלה ּו – ביום הראשון בירך
ְ את כל שבע הברכות, מִ כּ ָ אן
ָו ֵאיָלך – ומיום השני
ְ והלאה, אִ י אִ יכּ ָ א – אם היו ָּפנִ ים חֲדָ ש וֹּ ת,
ָּבֵריך ּכ ּו ְלה ּו –
היה מברך את כל השבע ברכות, וְ אִ י לֹּא – ואם לא היו
פנים חדשות, ַא ּפֹּו ֵשי שִׂ מְ חָ ה ְּב ָע ְל ָמא ה ּוא – אין סעודות
ְ אלו אלא ריבוי שמחה של החתן והכלה, ו
ְמ ָבֵרך רק
ברכת ' ֶׁש ַה ִּׂש ְמ ָחה בִּ מְ עוֹּ נוֹּ ' בתחילת ברכת הזימון,
וַ 'אֲ ש ֶׁ ר בּ ָ רָ א' לאחר ברכת המזון. ִמ ּ ִש ְב ָעה – מלאחר
שבעת ימי המשתה ְוַעד ְּתָל ִתין – ועד סוף שלשים יום
לנישואין, בּ ֵ ין ָא ַמר ְל ּה ּו מֵ חֲמַ ת ִה ּל ּוָלא – בין אם אמר
לסועדים שהזמינם מחמת שמחת הנישואין, ּו ֵבין אם
ְ לֹּא ָא ַמר ְל ּה ּו שמזמינם מֵ חֲמַ ת ִה ּל ּוָלא,
ְמ ָבֵרך בברכת
ְ הזימון ' ֶׁש ַה ִּׂש ְמ ָחה בִּ מְ עוֹּ נוֹּ '. מִ כּ ָ אן
ָו ֵאיָלך – מלאחר
שלשים יום והלאה, אם אָ מַ ר להם שמזמינם מֵ חֲמַ ת
ִה ּל ּוָלא – מחמת שמחת הנישואין,
ְמ ָבֵרך ֶׁש ַה ִּׂש ְמ ָחה ְ
בִּ מְ עוֹּ נוֹּ בברכת הזימון, וְ אִ י לֹּא אמר להם, לֹּא – אינו
אומר 'שהשמחה במעונו'.
מבררת הגמרא, וְ כִ י ָא ַמר ְל ּה ּו מֵ חֲמַ ת ִה ּל ּוָלא – וכשאומר
להם שמזמינם מחמת שמחת הנישואין, ַעד אֵ ימָ ת – עד
מתי עדיין ניתן להחשיב את הסעודות כשייכות
לנישואין, ואומרים בהם 'שהשמחה במעונו'. משיבה
הגמרא, אָ מַ ר רַ ב ָּפ ִּפי ִמ ּ ְש ֵמי ּה ]-משמו[ ְ ּדָר ָבא, ַעד
ְּתֵרי ַסר יַ רְ חֵ י ַש ָּתא – עד סוף שנים עשר חודש מיום
הנישואין ]ובזמן הזה ערבה כל שמחה, ואין אומרים
'שהשמחה במעונו' אלא בשבעת ימי המשתה )שלחן
ערוך([.
ממשיכה הגמרא ומבררת, ּו ֵמ ִעָּקָרא – ומתחילה, קודם
הנישואין, כשאומר לקרואים שמזמינם מחמת שמחת
הנישואין הקרובה, מֵ אֵ ימָ ת – מאיזה זמן ניתן להחשיב
את סעודותיו כשייכות לשמחת הנישואין, ואומרים
בהם 'שהשמחה במעונו'. משיבה הגמרא, ]אָ מַ ר רַ ב
ַּפ ָּפא[, מִ כִּ י רָ מֵ י ְׂש ָעֵרי בּ ַ אֲ סִ ינְ תָ א – משעה שמטילים את
השעורים בגיגיות לעשיית השיכר ]וגם בזה אין
נוהגים בזמן הזה )שלחן ערוך([.
אָ מַ ר רַ בִּ י יִ צְ חָ ק, אָ מַ ר רַ בִּ י יוֹּ חָ נָ ן, מְ בָ רְ כִ ין בִּ רְ כּ ַ ת חֲתָ נִ ים
ַּבֲע ָׂשָרה מישראל כּ ָ ל ִש ְב ָעה ימי המשתה, וַ חֲתָ נִ ים מִ ן
הַ מִּ נְ יָ ן – גם החתן עצמו מצטרף למנין העשרה.
ומברכים בִּ רְ כּ ַ ת אֲ בֵ לִ ים ַּבֲע ָׂשָרה ]כּ ָ ל ִש ְב ָעה[ ימי
אבילות, וְ אֵ ין אֲ בֵ לִ ים מִ ן הַ מִּ נְ יָ ן, אלא יש צורך שיהיו
עשרה מישראל מלבד האבלים עצמם, ְוה ּוא ֶׁש ָּבא ּו
בימים אלו ָּפ ִנים חֲדָ ש וֹּ ת שלא היו בימים הקודמים.
מבררת הגמרא, מַ אי – מה היא בִּ רְ כּ ַ ת אֲ בֵ לִ ים, ומבארת,
בִּ רְ כּ ַ ת רְ חָ בָ ה – ברכה שמברכים בשעה שעומדים
ברחבה, ונותנים לאבל לאכול סעודת הבראה,
ומברכים 'ברוך מנחם אבלים'. ]ויש אומרים שבשבת
מברכים ברכת חתנים גם אם אין פנים חדשות, כיון
שהשבת עצמה נחשבת כפנים חדשות )תוספות, ר"ן([.
תפריט
תפריט
שלישי
י"ח תשרי התשפ"ז
