שנינו במשנה, המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים, אינה מקודשת'. הגמרא מבארת באילו נדרים מדובר: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק, בְּאֵלּוּ נְדָרִים אָמְרוּ דין זה, באופן שנדרה שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר, וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה יַיִן, וְשֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, כלומר, אם נדרה אחד משלשה נדרים אלו, יכול הבעל לטעון שאינו רוצה באשה נדרנית, כיון שהם דברים שדרך הבעל להקפיד עליהם. מסייעת לכך הגמרא, תַּנְיָא נַמִּי הָכִי – שנינו כן גם בברייתא, בְּאֵלּוּ נְדָרִים אָמְרוּ דין זה, באופן שנדרה שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר, וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה יַיִן, וְשֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין. ומבאר הרי"ף, וְדַוְקָא נְדָרִים אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנּוּי נֶפֶשׁ, דְּקָפְדֵי בְּהוּ אִינְשֵׁי – שדרך הבעל להקפיד שלא תימנע אשתו מדברים אלו, אֲבָל נְדָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן שנדרה שלא תאכל קְלָיּוֹת וֶאֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁאֵין בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ, וְלֹא קָפְדֵי בְּהוּ אִינְשֵׁי – ואין דרך בני אדם להקפיד בכך, אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּלֹא כְּתוּבָּה, ואַף עַל גַּב דְּקָפֵיד בְּהוּ אִיהוּ – ואף שאותו אדם מקפיד על כך, כֵּיוָן דְּלֹא קָפְדֵי בְּהוּ [שְׁאָר] אִינְשֵׁי – כיון ששאר האנשים אינם מקפידים על כך, לֹא הֲוָה קְפִידֵיהּ קְפֵּידָא – אין הקפדתו נחשבת הקפדה לענין זה, ואינו יכול לבטל את הקדושין בטענה זו.
אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, קִדְּשָׁהּ עַל תְּנַאי – המקדש אשה בתנאי שאין עליה נדרים, או שאין עליה מומים, וּלאחר מכן כְנָסָהּ סְתָם – נשאה ללא תנאי מפורש, והתברר שיש בה מומים או נדרים, רַב אָמַר, צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, כיון שבכך שבעת הנישואין לא חזר על התנאי הרי זו ראיה שמחל עליו, וּשְׁמוּאֵל אָמַר, אֵין צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, כיון שהנישואין היו על דעת הקידושין הראשונים, שבהם התנה בפירוש שלא יהיו בה מומים או שלא יהיו בה נדרים.
אָמַר רַבָּה, מַחֲלוֹקֶת דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, בְּטָעוּת שְׁתֵּי נָשִׁים, כלומר, כְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה אַחַת עַל תְּנַאי שלא יהיו בה מומים או שלא יהיו בה נדרים, וְחָזַר וְקִדֵּשׁ אִשָּׁה אַחֶרֶת סְתָם, ללא תנאי, וְאַחַר כָּךְ כָּנַס [-נשא] אֶת הָרִאשׁוֹנָה סְתָם, שבאופן זה נחלקו, רַב סָבַר, כֵּיוָן שֶׁחָזַר וְקִדֵּשׁ אִשָּׁה אַחֶרֶת סְתָם, וְלֹא הִקְפִּיד וְהִתְנָה עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁהִקְפִּיד וְהִתְנָה עַל הָרִאשׁוֹנָה, שְׁמַע מִינָּה – מוכח מכך שלא רק לגבי השניה אינו מקפיד על תנאי זה, אלא אַחוֹלֵי אַחְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ דְּאַתְנֵי עֲלַהּ דְקַמַּיְיתָא – מחל גם על התנאי שהתנה עם הראשונה, תֵּדַע – וראיה לכך, שֶׁהֲרֵי כְּנָסָהּ סְתָם – שהרי נשא את השניה סתם, ללא תנאי, וְלֹא אַדְכְּרֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – ולא הזכיר את התנאי שהתנה בעת הקדושין, הִלְכָּךְ – ולכן, אִי אִיכָּא עֲלַהּ נְדָרִים – גם אם נמצא שיש עליה נדרים, לֹא אַמְרִינָן קִדּוּשֵׁי טָעוּת הֲווֹ וְלֹא בַעְיָא גִּיטָּא מִינֵּיהּ – אין אומרים שהיו אלו קידושי טעות ושאינה צריכה גט מהשני, אֶלָּא כִּדְבָעֵי לְאַפּוֹקַהּ מִשּׁוּם הָדֵין תְּנָאָה – אלא אם בא אותו אדם להוציאה מחמת אותו תנאי שהתנה בעת הקידושין, שלא יהיו עליה נדרים, אין אומרים שזו ראיה שלא מחל אל התנאי, אלא אַמְרִינָן מִיהְדַּר הוּא דְקָהַדַר בֵּיהּ הַשְׁתָּא מֵהַהִיא מְחִילָה – אנו אומרים שחזר בו עתה מאותה מחילה שמחל על התנאי, וּצְרִיכָה גִּיטָּא מִינֵּיהּ – וצריכה ממנו גט. וּשְׁמוּאֵל סָבַר, אַף עַל גַּב דְּקַדֵּישׁ לֵיהּ אִשָּׁה אַחֶרֶת סְתָם, לֹא אַמְרִינָן מִיהְדַּר הֲדַר בֵּיהּ מִתְּנָאֵיהּ דְּהֵיאַךְ וְאַחוֹלֵי אַחְלֵיהּ לְגַבֵּי דִּידַהּ – אין אומרים שחזר בו מתנאו שהתנה עם הראשונה, ושמחל על התנאי שהתנה עמה, אלא רק לגבי השניה לא איכפת לו בתנאי זה, ואילו לגבי הראשונה עדיין התנאי קיים, וְאַף עַל גַּב דְּכָנֵיס לָהּ סְתָם – והגם שנשאה סתם, ללא תנאי, וְקָא בָּעֵיל לָהּ, תְּנָאוֹ הראשון קַיָּים, דְּכָל בּוֹעֵל עַל דַעַת תְּנָאוֹ הוּא בּוֹעֵל, ואם נמצא שיש עליה נדרים הרי קִידּוּשָׁיו קִידּוּשֵׁי טָעוּת הֵן, וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט. אֲבָל אִם לֹא קִדֵּשׁ אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֲפִלּוּ לְרַב אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, דְּלֹא אַמְרִינָן בְּהָא אַחוֹלֵי אַחְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – שאין אומרים באופן זה שמחל על תנאו, אֶלָּא נשאה על דעת אותו תנאי שהתנה בקידושיה, וקִדּוּשֵׁי טָעוּת הֲווֹ, שהרי היו עליה נדרים, וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, דְּלֹא אַחְלֵיהּ לִקְפֵּידָא דִּילֵיהּ לְגַבֵּי אִתְּתָא אַחֲרִיתִי – שהרי לא מצאנו שאותו אדם מחל על הקפדתו לגבי אשה אחרת, דְּנֵימָא – שמחמת כן נאמר, כִּי הֵיכִי דְּלֹא קָפֵיד אַהַאי – כמו שלא הקפיד על השניה, ולא התנה בקידושיה כלום, הֲכִי נַמִּי לֹא קָפֵיד אַהַאיְךְ קַמַּיְיתָא – כך שוב אינו מקפיד על הראשונה, וְאַחוֹלֵיהּ אַחְלֵיהּ לִקְפֵּידָא קַמָּא דְּקָפֵיד וְאַתְנֵי עֲלַהּ – ומחל על ההקפדה הראשונה שהקפיד והתנה עליה, אלא כיון שלא היתה אשה שניה כלל, אנו אומרים שעדיין מקפיד הוא על תנאו הראשון, ואין קדושי הראשונה חלים כלל.
אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי – הקשה אביי לרבה, וְהָא מַתְנִיתִין דְּקָתָּנֵי – והרי במשנתנו שנינו אופן שכְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, דִּכְטָעוּת אִשָּׁה אַחַת דָּמֵי – שהרי זה דומה לאופן שקידש רק אשה אחת, שהרי לא היתה שם כלל אשה שניה, וְקָמוֹתְבִינַן מִינַּהּ תְּיוּבְתָּא לִשְׁמוּאֵל – ואף על פי כן הקשתה הגמרא ממשנתנו על דברי שמואל, האומר שאם קידשה על תנאי וכנסה סתם, אינה צריכה ממנו גט, והרי לדברי רבה לא אמר שמואל את דבריו אלא באופן שלאחר קידושי הראשונה קידש אשה שניה ללא תנאי, ואם כן אין כלל מקום להקשות עליו ממשנתנו, ומכך שאף על פי כן הקשתה הגמרא ממשנתנו על שמואל, אַלְמָא – מוכח מכך, דאִיפְלִיגוּ – שנחלקו רַב וּשְׁמוּאֵל בְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת.
אִיכָּא מַאן דְּקַשְׁיָא לֵיהּ – יש מי שהקשה על לשון זו של קושיית אביי לרבה, מַאי טַעְמָא קָאַמְרִינָן אַמַּתְנִיתִין – מדוע נקט לגבי משנתנו דִּכְטָעוּת אִשָּׁה אַחַת דָּמֵי – שזו רק 'כעין' טעות אשה אחת, וְלֹא אָמְרִינַן דְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת הִיא – ומדוע לא אמרו שזו טעות אשה אחת ממש, שהרי במשנתנו ודאי מדובר שהיתה רק אשה אחת. ומתרץ זאת הרי"ף, וְטַעֲמָא דְּמִילְּתָא – וטעם הדבר שנקט אביי לשון זו, מִשּׁוּם דְּלֹא קָתָּנֵי בָּהּ בְּהֶדְיָא – כיון שלא נכתב בפירוש במשנה אופן זה של הַמְּקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, וּכְנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה, שהרי מהמשנה עצמה אין הכרח שיש שייכות בין הנידונים, והיה ניתן להבין שהרישא עוסקת במקרה שהתנה גם בקידושין וגם בנישואין, או שלא נשאה עדיין, ואילו הסיפא עוסקת באופן שלא התנה כלל, לא בקידושין ולא בנישואין, אֶלָּא רַב הוּא דְּקָא פֵּרֵשׁ לָהּ הָכִי – ורק רב הוא שפירש את המשנה באופן זה, שגם הסיפא, העוסקת באופן שכנסה סתם עוסקת באופן שהקידושין היו בתנאי, ולכן נקט אביי לשון זו, שמשנתנו עוסקת במקרה שהוא 'כעין' טעות אשה אחת.
מביא הרי"ף את מסקנת הסוגיא: וּבָטִיל לֵיהּ הַאי מֵימְרָא דְרַבָּה – והתבטלה מימרא זו של רבה, מחמת מה שהקשו עליו, וְהָדַר בֵּיהּ רַבָּה – ורבה עצמו חזר בו וְקָאָמַר בביאור מחלוקת רב ושמואל, מַחֲלֹקֶת זו היא בְּטָעוּת אִשָּׁה אַחַת כְּעֵין שְׁתֵּי נָשִׁים, והאופן שבו אף על פי שקידש אשה אחת בתנאי אנו משערים שחזר בו, כפי שאנו משערים באופן שקידש אשה נוספת ולא התנה כלום, דְּכִי הֵיכִי – שהרי כמו דְּבִּשְׁתֵּי נָשִׁים, אַף עַל גַּב דְּקַדֵּישׁ לְחַדָא עַל תְּנַאי – הגם שקידש את הראשונה בתנאי, מכל מקום כֵּיוָן דְּהָדַר וְקַדִּישׁ לְאִידָךְ סְתָם – מאחר וקידש את השניה סתם, ללא תנאי, אַחוֹלֵי אַחְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – אנו אומרים שמחל על תנאו גם לגבי הראשונה, הֲכִי נַמִּי – כך גם יש לומר בְּאִשָּׁה אַחַת, אַף עַל גַּב דְּקַדֵּישׁ לָהּ מתחילה עַל תְּנַאי, מכל מקום כֵּיוָן דְּהַדַר וּכְנָסָהּ סְתָם – מאחר וחזר ונשאה סתם, ללא תנאי, וְלֹא קָפֵיד לֵיהּ אַתְּנָאֵיהּ – ולא חזר והקפיד על תנאו בדיבור מפורש, אַמְרִינָן – אנו אומרים, אַחוֹלֵי אַחְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – שבודאי מחל על תנאו הראשון. אֲבָל טָעוּת אִשָּׁה אַחַת גְּרֵידְתָא – לבדה, באופן שאין זה דומה לטעות שתי נשים, וכְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ עַל תְּנַאי וּבָעַל לְאַלְתַּר – מיד, דְּלֹא מַצִּית לְמֵימְרָא אַחוֹלֵי אַחְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – שבאופן זה אי אפשר לומר שמחל על תנאו, דִּכְחַד עוּבְדָּא הוּא – שהרי הקידושין והבעילה הם כמעשה אחד, וּכְמַאן דְּאַתְנוּ בִּבְעִילָה דָּמֵי – והרי זה כאילו התנה אף בבעילתו שתהיה רק בתנאי שאין עליה נדרים, אֲפִלּוּ רַב מוֹדֶה דְּלֹא צְרִיכָא גִּיטָּא מִינֵּיהּ – שאינה צריכה ממנו גט, מִשּׁוּם דְּקִדּוּשֵׁי טָעוּת הֵן, שֶׁעַל דַעַת תְּנָאוֹ בָּעַל, וכיון שלא התקיים תנאו, בטלו הקידושין והנישואין.
