א. יתן האדם אל לבו, שהרי הוא עצמו מבקש כל שעה פרנסתו מהקדוש ברוך הוא, וכמו שהוא מבקש שהקדוש ברוך הוא ישמע שועתו ותפלתו, כך ישמע הוא שועת העניים. (קצש"ע לד)
ב. עוד יתן האדם אל לבו, כי הרי זהו גלגל החוזר בעולם, וסוף שיבוא הוא או בנו או בן בנו לקבל צדקה. ואל יעלה על לבו לומר 'איך אחסר ממוני ליתנו לעניים', כי יש לו לדעת שאין הממון שלו, אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד, וזה חלקו מכל עמלו בעולם הזה. והצדקה דוחה גזירות רעות, ומוסיפה חיים. (שם)
