(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
כה. הנודר מישראל אסור בגרים, מן הגרים מותר בישראל, הנודר מישראל אסור בכהנים ולוים מן הכהנים ומן הלוים מותר בישראל, הנודר מן הכהנים מותר בלוים, מהלוים מותר בכהנים, הנודר מבניו מותר בבני בניו, ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן דין הנודר והנשבע אחד הוא. (נדרים, פ"ט הכ"ג)
כו. הנודר הנייה מבני העיר ובא אדם ונשתהה שם שנים עשר חדש הרי זה אסור ליהנות ממנו, פחות מכאן מותר, נדר מיושבי העיר כל ששהה שם שלשים יום אסור ליהנות ממנו, פחות מכן מותר. (נדרים, פ"ט הכ"ו)
כז. נדר מן הערלים אסור במולי עכו"ם ומותר בערלי ישראל, נדר מן המולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרוייה אלא לשם עכו"ם שנאמר כי כל הגוים ערלים ואין כוונתו של זה אלא למי שהוא מצווה על המילה ולא למי שאינו מצווה עליה. (נדרים, פ"ט הכ"ב)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת נדרים, פרק שלישי (ד)
א. אין בין מודר הנאה מחבירו למודר ממנו הניית מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש במקום שמשאילין אותם שם בחנם. (נדרים פ"ו ה"ג)
ב. האומר לחבירו הנאה המביאה לידי מאכלך אסורה עלי, או הנאה המביאה לידי מאכלי אסורה עליך, הרי זה הנאסר לא ישאל מן האסור לו נפה וכברה ורחיים ותנור וכל דבר שעושין בהן אוכל נפש, אבל משאילו נזמים וטבעות וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש, ואסור לשאול ממנו שק להביא בו פירות וחמור להביא עליו פירות.
מקום שדרכן שאין משאילין כלים אלא בשכר, אסור לשאול ממנו אף כלים שאין עושין בהן אוכל נפש, הרי שהיו במקום שאין נוטלין שכר ושאל ממנו כלים שאין עושין בהן אוכל נפש כדי להראות בהן בפני אחרים עד שיהנה מהם, או שבקש לעבור בארצו כדי שילך במקום שיהנה בו הרי זה אסור מספק, לפיכך אם עבר אינו לוקה. (נדרים פ"ו הלכות א-ב)
ג. ראובן שנאסרה עליו הניית שמעון בין בנדר בין בשבועה מותר לו שיתן שמעון על ידו מחצית השקל שראובן חייב בה, וכן פורע חוב שעליו שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום אלא מנע ממנו התביעה, ומניעת התביעה אינה בכלל אסור הנייה, לפיכך מותר לו לזון את אשתו ואת בניו ועבדיו אפילו הכנענים, אף על פי שהוא חייב במזונותם, אבל לא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה שכל שמוסיף בבשרה היא הנייה שהגיע ליד ראובן.
היה שמעון כהן הרי הוא מותר להקריב קרבנות ראובן, שהכהנים שלוחי שמים הם ואינם שלוחי בעל הקרבן, ומשיא שמעון בתו הבוגרת לראובן מדעתה, אבל אם היתה נערה שהרי עדיין היא ברשותו אסור, שזה כמוסר לו שפחה לשמשו.
ותורם שמעון תרומת ראובן ומפריש לו מעשרותיו מדעתו, כיצד מדעתו כגון שאמר ראובן כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום, אבל לא יאמר לשמעון לתרום לו שהרי עושה אותו שליח וזה הנייה לו.
ומלמדו תורה שבעל פה שהרי אסור ליטול עליה שכר, אבל לא תורה שבכתב שנוטלין עליה שכר, ואם אין דרכן שם ליטול שכר על תורה שבכתב הרי זה מותר, ובין כך ובין כך מותר ללמד את בנו. (נדרים פ"ו הלכות ד-ז)
ד. שנים שנאסרה הנאת כל אחד מהן על חבירו בין בנדר בין בשבועה הרי אלו מותרין להחזיר אבידה זה לזה מפני שהוא מצוה, ובמקום שדרכן שנוטל שכר המחזיר את האבידה יפול השכר להקדש, שאם יטול שכר נמצא נהנה ואם לא יטול נמצא מהנה. (נדרים פ"ז ה"א)
ה. האומר לחבירו ככרי זו אסורה עליך אף על פי שנתנה לו במתנה הרי זו אסורה עליו, מת ונפלה לו בירושה או שנתנה לו אחר במתנה הרי זו מותרת שלא אמר לו אלא ככרי והרי אינה עתה שלו. (נדרים פ"ה ה"ד)
ו. היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר נותן לו שכרו , וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה , מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר שנאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' וגו' מה אני בחנם למדתי אף אתם למדתם בחנם ממני וכן כשתלמדו לדורות למדו בחנם כמו שלמדתם ממני, לא מצא מי שילמדו בחנם ילמדו בשכר שנאמר אמת קנה, יכול ילמד לאחרים בשכר תלמוד לומר ואל תמכור, הא למדת שאסור לו ללמד בשכר אף על פי שלמדו רבו בשכר. (תלמוד תורה פ"א ה"ז)
