ממשיך הרמב"ן בביאור ההלכה בנידון זה: וְהָא מִילְּתָא לָאו דִּידָן הִיא – ונידון זה, כדעת מי לפסוק את ההלכה לענין טבילה במי נהרות, אין זה רק נידון שנפתח בזמנינו, אֶלָּא מִילְּתָא דְתַלְיָא בְּאַשְׁלֵי רַבְרְבֵי הִיא – אלא דבר זה תלוי במחלוקתם של רבותינו בדורות הקודמים, דְּאַשְׁכְּחָן – שהרי מצאנו לְדבריו של רַבֵּינוּ חֲנַנְאֵל, דְּפָּסַק בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (סה:) כְּרַב וְכַאֲבוּהָּ דִּשְׁמוּאֵל, הסוברים שאין לטבול בנהרות בימות החורף, מחשש שרוב המים הם ממי גשמים, שאינם מטהרים כשהם זוחלים, וְדָחָה לְדִשְׁמוּאֵל – ודחה רבינו חננאל את דברי שמואל, האומר שריבוי המים שבנהר הוא ממקורו ומעיינו, דַּאֲפִילּוּ הוּא [-שמואל] עַצְמוֹ דְּבָרָיו סוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה, שהרי אמר במקום אחר 'אין המים מטהרים בזוחלין, אלא פרת ביומי דתשרי בלבד'. וְרַבֵּינוּ הַגָּדוֹל [-הרי"ף] נַמִּי כָּתַב בַּהֲלָכוֹת (שבת פ"ו סי' שעט) עוּבְדָּא דְאָבוּהָּ דִּשְׁמוּאֵל, דַּהֲוָה עֲבִיד – שהיה עושה לבנותיו מִקְוָאוֹת בְּיוֹמֵי נִיסָן, ומשמע שהוא מכריע כדבריו, שאין לטבול במי הנהרות בימי ניסן כשהם זוחלים, מחשש שרובם מי גשמים.
מכריע הרמב"ן את ההלכה למעשה באופנים השונים: הִלְכָּךְ – לכן, כיון שאנו פוסקים להחמיר כדברי רב, אֵין הַמַּיִם לְעוֹלָם מְטַהֲרִין בִּזמן שהם זוֹחֲלִין, עַד שֶׁתַּעֲמֹד עַל מַעְיָן שֶׁלּוֹ – מקור מימיו של אותו נהר, וְיִתְבָּרֵר לְךָ הַמְשָׁכָתוֹ – שיעור המים הנמשכים ממקורו, וְרִיבּוּיוֹ – שיעור המים המתרבים מחמת הגשמים, כִּפְרָת בְּיוֹמֵי תִּשְׁרֵי, שברור שבאותו זמן רובו ממי מעיינות, ובאותו זמן מותר לטבול בו אפילו כשהמים זורמים. אמנם זהו רק בנהר פרת, וְאילו בשְׁאָר נְהָרוֹת, שאין ידוע לנו שיעור מי הגשמים שבהם, אֲפִלּוּ בְּיוֹמֵי תִּשְׁרֵי אִיכָּא לְמֵיחַשׁ – יש לחשוש לריבוי מי הגשמים שבהם אפילו בזמן תשרי, בְּשָׁעָה שֶׁרַבִּין לְפוּם דְחָזֵי מִמִּנְהָגָא דְּהַהוּא נַהֲרָא – בשעה שהמים שבהם מתרבים, לפי מה שאנו רואים במנהגו של אותו נהר. וְכָל שֶׁכֵּן בִּנְהָרוֹת קְטַנִּים, שהם נחלי אכזב, כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁשָּׁנִינוּ במסכת פרה (פ"ח מ"ט), לגבי האמור בהכנת אפר פרה אדומה 'וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת, וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי' (במדבר יט יז), ו'מים חיים' הם מים הנובעים ממעיין, ולא מי גשמים, ולכן הַמַּיִם הַמְכַזְּבִין – מים הנמצאים בנחל אכזב, שמימיו אינם זורמים בו כל השנה, פְּסוּלִין, כיון שאין אלו מי מעיין אלא מי גשמים, ואֵלּוּ הֵן הַמַּיִם הַמְכַזְּבִין, אפילו המכזבים רק פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ – בשבע שנים, כיון שהם פוסקים מעצמם, הרי זה סימן שאינם מי מעיין. אבל המים הַמְכַזְּבִים בְּפוֹלמוֹסִיּוֹת – בשעה שעובר שם חייל גדול, ומשתמשים בבת אחת במים רבים, וּבִשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, כְּשֵׁרִים, כיון שאינם מכזבים אלא מחמת סיבה גדולה, ואין ראיה שריבויים הוא ממי גשמים. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל אפילו נהרות כאלו, ואף לגבי טבילה, אם אלו נהרות שזרימתם פוסקת פעם בשבע שנים, הרי זה סימן שאינם מי מעיין אלא הם באים ממי גשמים והפשרות שלגים ואינם מטהרים בזמן שהם זורמים. ומוסיף הרמב"ן, וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין בּוֹ, שֶׁהַנְּהָרוֹת רַבִּין [-מתרבים מימיהם] בְּיוֹתֵר, דְּבאותו יום לְכוּלֵּי עַלְמָא אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין, דְּהָא וַדַּאי מִן הַנּוֹטְפִין אָתוֹ – שהרי בודאי ריבויים הוא ממי הגשמים שירדו באותו יום, שֶׁהֲרֵי אַף הַנְּחָלִים שאינם נובעים, וּשְׁלוּלִיוֹת שֶׁל נְחָלִים, וְהַרְדָלִיוֹת שֶׁבֶּהָרִים – זרמי מים היורדים מראשי ההרים, מוֹשְׁכִין מַיִם בַּנְּהָרוֹת – מובילים מים לנהרות בימים אלו של ירידת הגשמים, וְלֵית לְהוּ כִּיפָא דְּמִבָּרְכֵי מִינֵּיהּ – על אף שאין להם שום מקור נביעת מים משל עצמם, וְאִינְהוּ הוּא דִּמְרַבּוּ לְהוּ לַנְּהָרוֹת – והם, נחלים ושלוליות אלו, מרבים את מי הנהר באותם ימים. וּבְהָא לֵיכָּא מַאן דְּפַלִּיג כְּלָל – ובדבר זה אין מי שחולק כלל, שאסור לטבול בנהרות בימים שיורדים בהם הגשמים, דְּדָבָר הַנִּרְאֶה לעיניים הוּא שריבוי המים הוא ממי הגשמים. וּמַאן דְּמוֹרֵי בְּהָנָךְ מִילֵּי לְהֶיתֵּרָא – ומי שמורה היתר לטבול בימות הגשמים בנהרות אלו, לֹא עֲבִיד שַׁפִּיר – לא הורה יפה.
גַּרְסִינָן במסכת בכורות, בְּפֶרֶק מַעֲשַׂר בְּהֵמָה (נה.), הַנוֹדֵר שלא יהנה מִמֵּימֵי פְּרָת, הרי הוא אָסוּר בְּכָל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, והיינו כיון שכל המים שבנהרות העולם מגיעים מנהר פרת. מבררת הגמרא, הֵיכִי דָּמִי – באיזה אופן מדובר, כלומר, באיזו לשון נדר אדם זה את נדרו, אִילֵימָא [-אם תאמר שמדובר באופן] דְּאָמַר 'לֹא שָׁתֵינָא מִפְּרָת' – לא אשתה מנהר פרת, הרי מדוייק מדבריו, מִפְּרָת הוּא דְּלֹא שָׁתֵינָא – רק מנהר פרת עצמו לא אשתה, אבל מִנַּהֲרָא אַחֲרִינָא שָׁתֵינָא – מנהר אחר אהיה רשאי לשתות, ואפילו אם מימיו מגיעים מפרת. מבארת הגמרא, אֶלָּא מדובר באופן שאמר 'לֹא שָׁתֵינָא מִמַּיָא דְּאָתוּ מִפְּרָת' – לא אשתה ממים הבאים מפרת, וכיון שכל המים שבנהרות העולם באים מפרת, אסור הוא בכל המים שבעולם.
