משנה
המשנה מבארת עתה שיכול אדם לידור נדר, ולהתנות שיחול איסורו רק לזמן מסוים, ולאחר מכן יפקע מעצמו: האומר לאשתו, המאכלים שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה, אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח, או שאמר לה, הבגדים שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה, אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח, אפילו אם עָשְׂתָה את אותם מאכלים או את אותם בגדים לִפְנֵי הַפֶּסַח, לא חל נדרו אלא עד הפסח, ולכן מֻתָּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסוֹת אַחַר הַפֶּסַח.
אמר האדם לאשתו, המאכלים שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח, אֵינִי אוֹכֵל, וְכן אם אמר לה, הבגדים שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח, אֵינִי מִתְכַּסֶּה, עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אָסוּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסוֹת אפילו אַחַר הַפֶּסַח, כיון שתנאו היה שמה שתעשה לפני הפסח יהא אסור עליו לעולם.
עתה מבארת המשנה שיכול האדם לידור נדר לזמן מסוים, ויהא הנדר עצמו תלוי בדבר שיקרה לאחר אותו הזמן: אמר האדם לאשתו, קודם הפסח, יהא אסור עליך בנדר מה שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח, אִם הוֹלֶכֶת אַתְּ לְבֵית אָבִיךְ עַד הַחַג – עד סוכות, אם הָלְכָה לבית אביה לִפְנֵי הַפֶּסַח, הרי חל הנדר מיד, ואֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הַפֶּסַח. ואם כבר נהנתה ממנו לפני הפסח, והלכה לבית אביה לְאַחַר הַפֶּסַח, קודם חג הסוכות, התברר למפרע שחל הנדר, ועברה בְּבַל יַחֵל – באיסור נדר, שנאמר בו (במדבר ל ג) 'אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה'.
אמר האדם לאשתו, יהא אסור עליך בנדר מה שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַחַג – עד חג הסוכות, אִם הוֹלֶכֶת אַתְּ לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח, אם הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, הרי חל נדרו, ואֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הֶחָג. וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפֶּסַח, שהרי לא אסר עליה זאת כלל [ואמנם אין בפרט דין זה כל חידוש, ונקטה זאת המשנה רק אגב האופנים הקודמים].
גמרא
שנינו במשנה, 'שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח, הלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד החג'. תַּרְצִינָן לְרֵישָׁא דְּמַתְנִיתִין – וביארה הגמרא את משנתנו לְעֵיל בְּפֶרֶק שֵׁנִי, שאם הָלְכָה לפני הפסח, הרי היא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ איסור תורה, וְלוֹקָה, ואם עדיין לֹא הָלְכָה, אֲסוּרָה (לעולם) [בְּעַלְמָא] – אין עליה אלא איסור דרבנן ליהנות ממנו, כיון שאנו חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תֵלֵךְ לאחר זמן, ויחול עליה האיסור למפרע.
מוסיף הרמב"ן, וְהָא דְּקָתָנִי – ומה שאמרו במשנה שאם אמר לה 'את נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג, הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח, לְאַחַר הַפֶּסַח עוברת בְּבַל יַחֵל', ולכאורה קשה, שהרי נדרו היה שייאסר עליה להנות ממנו רק עד הפסח, לְמֵימְרָא – כוונת המשנה לומר דְּאִי אִתְהֲנֵי – שאם נהנתה ממנו קֹדֶם הַפֶּסַח, הֲרֵי זֶה בְּבַל יַחֵל דְּבָרוֹ, כיון שהתברר למפרע שחל נדרו.
סְלִיק פִּירְקָא
