ג. הנודר מן החטים אסור בהן בין חיין בין מבושלין, חטה חטים שאני טועם אסור בהן בין קמח בין פת, חטה שאני טועם אסור באפוי ומותר לכוס, חטים שאני טועם מותר באפוי ואסור לכוס, חטה חטים שאני טועם אסור בין באפוי בין לכוס, והנודר מן הדגן או מן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינין. (נדרים פ"ט ה"ט)
ד. הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות, ואם אמר כל גדולי שנה עלי אסור בכולם, הנודר מפירות הקיץ אין אסור אלא בתאנים. (נדרים פ"ט הי"ב)
ה. הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה, מן הבית אסור בעליה שהעליה בכלל הבית, נדר מן העליה מותר בבית, מן הדרגש מותר במטה, מן המטה אסור בדרגש שהוא כמו מטה קטנה. (נדרים פ"ט הט"ו)
ו. כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולמדין מהן לאי זה נתכוון והולכין אחר הענין לא אחר כל משמע הדבור, כיצד היה טעון משא של צמר או של פשתים והזיע והיה ריחו קשה ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם, הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולכסותן, ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו, היה לבוש בגדי צמר ונצטער בלבישתן ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם אסור ללבוש ומותר לטעון עליו ומותר להתכסות בגיזי צמר, שלא נתכוון זה אלא לבגד צמר וכן כל כיוצא בזה. (נדרים פ"ח ה"ח)
ז. האומר לחבירו בית מבתי ושור משורי אני מוכר לך, נותן לו הקטן שבהן, מת אחד מן השורים או שנפל אחד מן הבתים, מראה לו זה שמת או שנפל, שיד בעל השטר על התחתונה. (מכירה פכ"א הי"ט)
ח. הנודר שלא יכנס לבית זה הרי זה אסור מן האגף ולפנים, נדר שלא יכנס לעיר זו מותר להכנס לתחומה ואסור להכנס לעיבורה. (נדרים פ"ט הט"ז)
ט. האומר פירות האלו קרבן עלי או קרבן הן לפי, או קרבן הן על פי, הרי זה אסור בחילופיהן ובגדוליהם, ואין צריך לומר במשקין היוצאין מהן.
נדר או נשבע שאיני אוכל אותם או שאיני טועם אותם, אם היה דבר שזרעו כלה כשיזרע כגון חטה ושעורה הרי זה מותר בחילופיהן ובגדוליהן, ואם היה הדבר שאין זרעו כלה בארץ כשיזרע כגון בצלים ושומין אפילו גדולי גדולין אסורין, ובין כך ובין כך משקין היוצאין מהן ספק, לפיכך אם שתה מהן אינו לוקה.
וכן האומר לאשתו מעשה ידיך עלי קרבן או קרבן הן לפי או קרבן הן על פי, אסור בחלופיהן ובגדוליהן, שאיני טועם שאיני אוכל אם היו פירות מעשה ידיה דבר שזרעו כלה מותר בחלופיהן ובגדוליהן, ואם היה דבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדולין אסורין, ולמה לא יבטל העיקר האסור בגדולין שרבו עליו, שהרי הן דבר שיש לו מתירין שאינו בטל ברוב כמו שבארנו. (נדרים פ"ה הלכות יג-טו)
